פלוריבלה – הגרסה הישראלית – פרק 7
חורש העביר את מבטו על ארנקו החום ואחר כך פנה אל אביטל הנבוכה: " וואו, תודה רבה לך . חיפשתי את האבדה הזו בכל הבית ." אמר חורש בהרהור.
אביטל הביטה בו בביישנות יתרה והסמיקה מרוב התרגשות.
" אז זה הארנק שלך ." מלמלה אביטל במבוכה. אל תהיי מתוקה מדי אליו . אחרת תפילי בידיו..
" אז הכול בסדר? אני יכול ללכת?" הוסיף חורש והביט בה במבט בוחן.
כן , בהחלט רצתה אביטל לומר אבל מרוב מבוכה , היא השתתקה.
" להתראות ," היא שמעה את עצמה אומרת לו , למה היא קפואה כמו קרח לידו?
אביטל מיהרה לחזור הביתה לפני שהגשם ישיג אותה . היא הוציאה את המפתחות שהיא הניחה בתא הצמוד לאופניים החשמליות שלה.
הגשם התחזק כשאביטל הגיעה לבית דודתה החמים והריק. " שלום , מישהו בבית?" צרחה בכל כוחה בכל רחבי הבית ושום קול לא נענה לה.
" דודה , את כאן?" שאלה אביטל בקול , אבל דודתה מיכל לא הייתה שם כדי לענות לה מהחדר הסמוך למטבח.
אביטל ניסתה לחפש אותה בחדר השני וגם שם שום קול לא נענה לה.
אבל משום מה , מחשבותיה על חורש לא פסקו מלרדוף אחריה גם אחרי שהיא הגיעה לביתה.
" אביטל!! אביטל!!" היא שמעה קול מוכר מאחוריה , אבל בהתחלה היא לא זיהתה מי זה.
" מי זה?" חשבה אביטל בקול.
" מי זה? זה אני , שי!" היא שמעה אותו אומר מעבר לכתפה.
היא הסתובבה אליו והביטה עליו בחדות.
" אה , שי . סליחה שלא זיהיתי אותך. סליחה!" התנצלה אביטל בחיוך עליז ושי רק משך בכתפיו והלך משם.
היא חייכה אליו בקצרה ופרשה לחדרה. בשעות המעטות שאביטל בילתה בחדרה היא שרה לעצמה בקול והיא חשבה שאף אחד לא שמע אותה.
" אה , זאת את שרה? וואו , את ממש שרה יפה." הוסיף שי בהתלהבות ואביטל הביטה בו במבוכה ולאחר מכן השפילה את ראשה בביישנות.
" תודה! מה , אתה עמדת מאחורי הדלת והקשבת לי?" שאלה אביטל בחיוך נבוך ומשכה בכתפה בביישנות.
" אה , סליחה. אני מתנצלת." הוא חזר אחריה והביט בה בגיחוך. ממה את כבר מתביישת? את שרה ממש יפה, שי רצה להגיד לה אבל הוא שתק.
" מה?" אמרה אביטל בחיוך ואז היא פרצה בצחוק עליז שגרם לשי להיות נבוך.
" טוב , אני הולך . יש לך מפתח ספייר אם תצאי במקרה?" הוא שאל בסקרנות.
" כן , יש לי. תודה שי. אבל אני מתפטרת מתפקידי כסולנית הלהקה." הוסיפה אביטל במבוכה.
" לא , אני לא מתכוון לוותר לך בקלות . יש לך קול יפה. למה שלא תשתמשי בו בחוכמה? אני ממליץ בשבילך בתור התחלה , תמיד רוצים לברוח כשמנסים משהו חדש , אז אני הייתי רוצה שתשירי כסולנית הלהקה , את טובה בזה מאוד. שזה חבל לוותר מהר , את לא חושבת?" קרא שי ונעץ בה עיניים שואלות.
בינתיים , חורש פתח את הדלת לאט ואז צרח לתוך הבית ." משפחה , הגעתי!" הוא אמר בחיוך מאוזן לאוזן.
נירה ירדה במדרגות , לבושה בשמלת כלה יוקרתית . היא עמדה מולו והיא הביטה כולה זורחת מאושר.
" מה זה התלבשת כמו כלה , אנחנו לא בגרמניה יותר!" שאל חורש שהוא היה בהלם.
" זאת שמלת הכלה שלי , נכון שהיא יפה?" אמרה נירה בחיוך מתנשא . היא הסתובבה כמו דוגמנית וניסתה להלהיב אותו.
" זה יפה , אבל צריך לקצר קצת את השמלה. זה לא מקודם מדי?" לא הבין חורש מה פשר המהירות הזאת.
חיוכה של נירה נמחק מפניה , " מה קורה כאן , חורש? אתה אוהב אותי , נכון? תגיד בבקשה , שאתה אוהב אותי!" הוסיפה נירה בעגמומיות.
" אני אוהב אותך," הוא אמר את זה כמו רובוט , נירה הביטה בו בעיניים מעריצות.
" אתה אוהב אותי? , נהדר!" הוסיפה נירה והתקרבה אליו באיטיות. נירה הדביקה לו נשיקה על השפתיים.
" אני מקווה שזה יישאר ככה." הוא אמר בתקווה והביט בה בחיוך.
" אם אתה באמת אוהב אותי , אז איפה היית ועם מי?" פתאום נירה נתקפה חשד שאולי היה לו מישהי אחרת.
" עם אף אחד , אפשר לשאול אם התלבשת כמו כלה ולמה הבית נראה כאילו קשטו אותו כרגע. מי זה האיש הזה?" שאל חורש בטון אדיש ונירה חייכה אליו והציגה בפניו את מפיק האירועים.
" זה מארק , מפיק אירועים בינלאומי . אמרתי לו שהוא יעצב את הבית שלך בשביל מסיבת האירוסין. אני רוצה כבר להתחתן , ומה איתך?" שאלה נירה בתקווה . חורש הביט בה באכזבה.
אני גם רוצה להתחתן , רצה חורש להגיד , אבל משום מה שתק.
למה הוא שותק , חשבה נירה באכזבה , האם זה בגלל שיש לו מישהי אחרת?
" בטח , אני רוצה גם להתחתן ." שיקר חורש. הוא דמיין את אביטל לבושה בשמלת כלה שנירה לבשה.
" הכול בסדר?" שאלה נירה בטון מאוכזב.
" בטח , שאני רוצה להתחתן איתך , אביטל!" אמר חורש ובאותו הרגע פניה של נירה החווירו.
שהיא תבין , הוא קרא לה אביטל?
" אני מצטער," פניו של חורש האדימו, הוא השפיל את מבטו בבושה.
תגובות (0)