פלוריבלה – הגרסה הישראלית – פרק 6

אביטל לא הצליחה להוציא מפיה שום הגה
איך היא תוכל להתגבר על המבוכה שבקולה?
" מי אתה?" שאלה אביטל בסקרנות והמשיכה להתבונן בו במבוכה.
" שאלתי אותך מי את?" שאל שוב חורש ולא ראה שנירה נעצה בו מבט כעוס.
" אני.. אני אביטל שחר." הוסיפה אביטל ברשמיות. מבטו של חורש המשיך ללוות אותה גם כשהיא הלכה בעקבות שי. חורש נכנס לתוך הבית ונירה באה בעקבותיו.
" שלום , טובה. הקדמתי את בואי לפני הזמן כי לא יכולתי להשאיר אותך לבד עם הילדים. איך הם היו בזמן שנעדרתי מהבית?" שאל חורש בטון קשוח. הוא הביט על טובה במבט חד.
" יש בעיה , חורש. בעיה מאוד ענקית עם אחותך מאיה . מאיה הסתגרה בחדרה ואני על אף עקשנותי לא הצלחתי להוציא אותה אפילו לכמה שעות מהחדר. פחדתי להפריע לך באמצע הפגישות כי ידעתי שאתה עסוק." קראה טובה בהרהור.
" כבר לא הגענו בחזרה לישראל, וכבר הבית שלך נהפך לג'ונגל חי. " העירה נירה בחריפות.
עד מהרה אחיו הופיעו בסלון ורצו אליו כדי להגיד לו ברוך השב לישראל.
" שלום חורש, אנחנו מאוד שמחים שחזרת . טובה צדקה. מה שקורה עם מאיה הוא ממש לא נורמלי. הילדה הסתגרה שעות בחדרה וטובה עצמה ניסתה להוציא אותה על ידי עלייה בסולם , אבל פחדתי שיקרה לה משהו והיא תיפול. " ניסה אביאל להסביר את עצמו.
לפתע , חורש בדק איפה הוא הניח את ארנקו לאחרונה. הוא גילה שהארנק לא היה בתיק העבודה שלו.
אולי הבחורה הזאת שהייתה פה , שמה אביטל , לקחה את זה איתה בטעות? לא, זה לא יכול להיות . תמיד הוא היה אחראי ושמר שהחפצים האישיים שלו יהיו במקום שלהם . הוא אף פעם לא היה מפוזר בחייו.
" מישהו אולי לקח בטעות את הארנק שלי?" שאל בקול כי הוא חשב שאחיו ישמעו אותו. אבל אף אחד לא ענה לשאלתו.
" אף אחד לא לקח את הארנק שלך בטעות , אולי זאת הבחורה ההיא שהייתה פה לפני כמה דקות. לך תשאל אותה אם הארנק שלך נמצא אצלה." צעק אביאל מהחדר.
אולי היא זאת שלקחה את הארנק שלו? הוא הרבה לחשוב כל כך הרבה עד שהוא התבלבל בעצמו.
אביטל שוב עמדה מול המראה ושרה לעצמה , מאז שהיא פגשה בבחור ההוא מה – שמו . הוא נתקע לה עמוק בתוך הראש ולא הייתה לה אפשרות לשכוח אותו.
אבל למה?? למה הייתה לו חברה?
ואיך לעזאזל הוא הגיע לה גם למחשבות? עדיף ללכת על צמה פשוטה. על מראה עדין וצעיר מאשר להראות כפרועה שרק לפני דקות אחדות קמה.
היא נאנחה לעצמה ויצאה לדרכה , אביטל השאירה פתק רשום לדודתה מיכל והייתה בדרכה להופעה השנייה כסולנית הלהקה. גשם זלעפות בדיוק ירד ושערה הבלונדיני נרטב כולו כליל.
היא חשבה כבר לעשות את דרכה חזרה לביתה. אבל אז באמצע שום מקום, הוא שוב הופיע. אותו הבחור שיש לו חברה. הוא התקרב אליה וניגב אותה מהדמעות שזלגו לה.
למה הוא מצא חן בעיניה? . חלפה שאלה במוחה. אבל היא הבינה באותו רגע שהיא בו התאהבה.
למה הוא כל כך מקסים אליה? אביטל כבר חשבה לפצות פה. אבל היא רק עמדה והתבוננה בו. באותו הבחור שכל כך מצאה חן בעיניה. מבטיהם נפגשו .
" את בסדר?" הוא ניסה להיות נחמד אליה בסך הכול , היא חייכה אליו חיוך ביישני.
" כן , אני מרגישה הרבה יותר טוב." היא ענתה ספק מסמיקה , ספק נבוכה.
" יופי , אני שמח." הוא אמר זאת באופן שגרם לפניה להיות אדומות יותר.
אלוהים , הוא כזה מושלם.
" יש לי משהו להביא לך שלקחתי לך בטעות , זה במקרה הארנק שלך?" קראה אביטל במתיקות.