פיסת האוויר האחרונה

שאבתי לריאות כוחות מחודשים,
אך הם אוזלים לאט לאט.
אספקת החמצן שלי נגרמת ועוד מעט אצטרך להתאבק בכדי לנשום כמו אדם רגיל.
אני מחפשת את האוויר הצח החדש שבו אוכל להשתמש ושוב פעם להתמלא באנרגיות מחודשות שיובילו אותי לשמחה ואופטימיות, במקום זה אני רק מוצאת את עצמי נאבקת להמשיך לחיות ללא כוחות להמשך.
אני מחפשת את הדבר שבו אוכל להאחז,
אך אני רק רואה אותכם נושמים כרגיל מסתכלים עליי במבט מגוחך נאבקת על קיומי וממשיכים, לא מתיחסים,
רואים אותי ללא יכולת לנשום ולא מציאים מהאוויר שזכיתם בו ונותן לכם את האפשרות לקום כל בוקר.
אני נחנקת ומבקשת עזרה אך אתם רק מתסכלים עלי ומתלחששים.
אני כבר גמורה, כמעט מתה על רצפת הרחוב הקרה.
אך אז מופיעה יד חמה המרימה אותי,
מולי עומד בחור צעיר חיכן ויפה,
הנותן לי להתחלק איתו על פיסת האוויר היחידה שיש לו אנחנו נושמים בקצב אחיד ואני מתמלאת שוב בכוחות מחודשים להמשך מסע החיים.
הפעם הכוחות מגיעים ממנו ואנחנו יחד נלחמים.