פינה מלאה בדם-פרק 2

פרק 2-בחור מסתורי
—-
כמו כל בוקר עמדתי מול הראי מביטה על עצמי. עורי החיוור נהיה בגוון אדום,מתחת לעיניי הכחולות היו שקיות שרמזו שלא ישנתי ושערי השחור היה פרוע.הייתי נואשת למצוא משהו יפה בי,משהו שאני יכולה לקבל ממנו קצת בטחון אבל החיים נגדי.הם רוצים שאני אסבול.
לבשתי את הטישרט השחורה,טייץ שחור ארוך ונעלתי מגפיי עור עם עקב.
פתחתי את דלת ביתי מצפה לעוד יום של רדיפה ועצב.
נכנסתי לאותו הבר המיושן כדי לחפש רמזים לאנשים שמכונים "רודפי דם".
"ויסקי בבקשה." אמרתי לברמן והבטתי על הבחור שישב לידי ושיחק עם הכוס של הבירה.
שערו השחור היה בסרוקת אופנתית עם כובה גרב שחור שחשף קצת משיערו מקדימה,פניו היו גבריות עם עצמות לחיים גבוהות וזיפים קטנים שנתנו לו מראה גברי היו על פניו,הוא היה שחום וגופו חטוב. "שותים את הבירה לא משחקים איתה." אמרתי לו מחכה שיסובב אלי את מבטי.
"מה את אומרת." הוא אמר בזילזול והביט אל עיניי,משהו גרם ללבי לא להחסיר פעימה.עינייו הירוקות חדרו אל תוך גופי. "מה שאתה שומע," מילמלתי ושתיתי את הויסקי במהירות בתקווה להעלם משם. "דברי אלי בכבוד,מובן?" הוא אמר והתקרב אלי,לא משאיר מרחק קטן בנינו.הנהנתי בבהלה,הוא גיכח בשעשוע והלך משם,משאיר ריח של בושם גברי. בלעתי את רוקי והרשתי לעצמי לנשום,הוא גרם משהו ללבי,משהו שאף אחד אחר לא גרם לי.
יצאתי מהבר והלכתי לעבר המרתף כדי לשמוע מה התוכנית של הבוס,כאילו התוכניות שלו באמת עובדות,כבר שנתיים הוא מתכנן להרוג אותם וזה לא מצליח.
"קיירה איחרת." הוא אמר בכעס וגרם לי לגלגל את עיניי.
"אני לא זוכרת שבאתי לבית ספר." אמרתי בזילזול והתיישבתי על הכיסא השחור והמוכר שהיה בצד, "תדברי אלי יפה או שתעופי מפה לפני שתפסיקי להגיד אות." הוא צעק וגרם לי להבהל,שנאתי שהוא מחליט עלי כאילו אין לי זכויות,איתו הרגשתי בבועה שאסור לי לצאת ממנה עד שיגיד לי משוחררת אבל נמאס לי,אני אעשה מה שבראש שלי גם אם לא טוב.
קמתי מהמקום וצעדתי לעבר היציאה. "תן לי להחליט בשבילי." אמרתי בכעס והלכתי משם לעבר הסמטה החשוכה,מתפללת שאין בה אף אחד. נשענתי על הקיר מביאה לדמעותיי לזרום,המקום הזה מזכיר את הרצח של משפחתי ואת הלקיחה שלהם ממני.
שמעתי צעדים מתקרבים וזרם של חום נכנס לגופי.הרמתי את מבטי והבחור מהבר עמד שם עצבני וקר רוח. "לכי מפה!" הוא אמר בשקט
"מה?" שאלתי מבולבלת
"לכי בבקשה." הוא מילמל,הבטתי בו ורצתי משם.לא הבנתי מה קורה ומה קרה שם אבל לא יכלתי לשלוט על רגליי.