פח אשפה (18+)
אני שופך את תכולת פח האשפה של חדר השינה אל הפח המרכזי שבמטבח לקראת פינוי. מראות וריחות הימים האחרונים עוברים לנגד עיניי כמו סרט. שקיות הקטשופ מארוחת הבורגראנץ' האחרונה צונחים בהבזק של אדום חמוץ מתוק, עגבנייתי-תעשייתי, יחד עם חתיכת בשר שהחתולים יצטרכו לעבוד בשבילה קצת יותר קשה, כי לנו לא היה כוח להוציא להם אותה מבעוד מועד. אחריהן צונחת ערימה של ניירות קלינקס מושחרים באפר, כמו שלג קטן ומלוכלך, שמלווה בשני בקבוקי פלסטיק דביקים ומתקתקים. אני נזכר בתחושות של הימים האחרונים מתוך אינסטינקטים של שבריר שנייה. הארוחה האחרונה שאכלנו, הסיגריות והליחה שקונחה בקלינקס הכי יקר שמצאנו בטיב טעם, כי לפה ולאף שלנו מגיע רק מגע המשי הטוב והרך ביותר. שתי מסכות שחורות מזכירות לי את הקניות שעשינו שם, איך צחקת כשהצבעתי על הדג במעדנייה ואמרתי שרק לפני כמה שעות הוא רקד ברייקדנס על סיפונה של ספינה. זה היה רק לפני כמה ימים… וכבר אנחנו מזמינים אוכל מבחוץ. וביום שלפני הקניות היו הארטיקים שאכלנו, חמישה במספר. זה היה יום של ארטיקים כנראה. מתי נלך לים ונאכל ארטיקים? אני אכלתי אחד יותר ממך אז קצת כעסת. עכשיו בכל מקרה הם רק מקלות מעץ בפח. אחרון נופל הקונדום מלפני שבעה ימים בדיוק, כמו תולעת סילקון עכורה, פטתית. איך אני שונא את ארנק הזין השקוף הזה! מתי כבר תלכי לרופא ותקחי את האחריות הזאת עלייך?! תלכי לרופאה אישה, זה לא מפחיד.
תגובות (2)
חשבתי שהרעיון מבריק – הסתכלות על החיים, דרך האשפה שאנחנו מייצרים, והכיוון ההפוך כמו חפירה ארכאולוגית בתל.
אני מרגיש שבביצוע משהו קצת התפספס. אני מניח מהתסכול של השורה האחרונה, שאולי מדובר במקרה אותנטי. משהו שמרגיש מאד עוצמתי אצלך. אני חושב שזה פחות עובר לקורא.
הייתי מנסה לקחת את הרעיון לכיוון אחר.
תמשיך לכתוב.
תודה על הביקורת הבונה:)