פחד לאבד אותך עונה 2 פרק 4

"אני .. סתם אני .." אמרתי.
"מסתכלת בלוקר שלי ?" הוא שאל
"לא אמרו לי שיש פה פצצת סירחון" אמרתי והסתכלתי על דור.
הוא עשה לי פרצוף לא מבין
"להגיד לו ?" שאלתי את דור בלי קול, הוא כנראה קרא את השפתיים שלי והנהן עם הראש
"דור אמר לי שהחרמת לו את הטלפון ושהוא הסתכל דרך החורים של הלוקר שלך כדי לראות מה עם הטלפון שלו והוא ראה פצצת סירחון שכתוב עליה את שמי" אמרתי.
"אני לא החרמתי שום טלפון לדור." הוא אמר.
"אבל .." באתי להמשיך והוא קטע אותי:
"דור זה נכון ?" הוא שאל את דור.
"לא אינלי מושג על מה היא מדברת" הוא אמר.
"מה ?" שאלתי.
"אתה אמרת לי שיש פה פצצת סירחון שכתוב עליה את שמי ! אתה העסקת אותו כדי שאני אוכל לקחת ממנו את המפתח !" צעקתי
"זה נכון ?!" הוא שאל
"לא מה פתאום אני דיברתי איתך זה שהיא החליטה לנצל אתזה כדי לגנוב ממך את המפתח לא אומר ששתפתי איתה פעולה.|" הוא אמר והמורה לא ענה.
"אתה יודע שאני לא אאזור לה. אני ממשפחה טובה, מבית טוב, אני לא צריך להסתבך פה , ובשביל מה לי להגיד שהטלפון שלי בפנים ?" הוא שאל.
"זה לא נכון הוא משקר !" אמרתי.
"אני חושבת שאת זו שמשקרת, והבצפר הזה לא מתאים לשקרנים ורמאים. תחשוב עלזה ליאם." יעל אמרה.
"מי עירב אותך בכלל ?!" שאלתי.
"חוץ מיזה שדור הוא החבר שלי, אפחד לא צריך לערב אותי, אני יכולה להתערב בכל מצב בלי שאפחד יוכל להגיד לי עלזה משו !" היא אמרה
"מי את חושבת שאת ?! את לא יותר מפקצה סנובה עשירהשחיה בסרט !" אמרתי והתכוונתי להמשיך, אבל ליאם קטע אותי ואמר:
"טוב, זה מספיק. גינגר בואי איתי למשרד המנהל" הוא אמר.
הלכנו, הסתובבתי וראיתי את דור ויעל מחייכים אלי חיוך מגעיל. נשבעתי שאני אנקום.
הגענו למשרד המנהל. המשרד היה קטן, מוסדר ונחמד, ו..טוב, נראלי שהלך הרושם הטוב שרציתי לעשות על המנהל.
"הילדה הזאת גנבה ממני את המפתח ללוקר, פתחה אותי והסתכלה לי בדברים ומסמכים על תלמידים." ליאם אמר.
"זה נכון ?" המנהל שאל.
"לא אני .." אמרתי וליאם קטע אותי
"ענית לו על התשובה, הוא לא ביקש הסבר." הוא אמר.
"ויש לי גם הוחכות, שני תלמידים עדים, אז אתה יכול לסלק אותה עכשיו." הוא אמר.
"קודם כל, אני לא מסלק אפחד לפני שאני שומע מה קרה. אחר כך תקראו לאלה שראו, רק אחרי שזה יהיה נכון אז היאע תסולק, ועכשיו, את מוכנה להגיד לי מה קרה ?" הוא שאל. איזה מנהל נחמד.
"כן" עניתי, ובאתי להמשיך, אבל מישהו פתח את הדלת.
"המנהל, זו לא היא, זה אני" הוא אמר.
"רון ?!" שאלתי.
"אני החרכתי אותה לפרוץ את הלוקר, אני איימתי עליה שאם היא לא תעה אתזה אני אספר עליה דברים איומים, והיא הייתה חייבת לפרוץ לו את הלוקר.