פחדתי
אני כבר צריכה להיות מתחת לפוך ובמקום זאת אני יושבת מול המסך ומנסה לחבר משפטים והראש כל מה שהוא עושה זה לשקוע במחשבות עליך.
אני נזכרת בהתחלה ובאיך שפחדתי לומר לך מילה לא נכונה שחס וחלילה לא תחשוב עליי משהו לא נכון והרגע בו גיליתי שאתה יודע איך קוראים היה רגע כה קסום בעיניי וכמובן זה קרה כמו בסרטים.
אני הלכתי במסדרון וממש במקרה בלי לתכנן נתקלתי בך ולמרות הרעש שהיה מסבבנו אמרתי לי סליחה וחייכת את החיוך הכובש הזה שלך ואני הסמקתי ואמרתי זה בסדר ואז צלצל הצלצול הארור ורגע לפני שחלפנו לדרכינו אמרת: "נתראה, מיכל".
איך ידעת איך קוראים לי? למה ביקשת סליחה? כל השאלות הללו צצו לי בראש ואתה היית הדבר היחידי שחשבתי עליו במשך השיעור הקרוב וכשחציתי לצד השני של הגשר אתה עמדת ממול והסתכלת ואז חברה שלי אמרה לי שאתה מסתכל עליי ואני סירבתי להאמין, כי זה לא היה הגיוני בשום מצב.
גשם, חורף ומעילים זו הייתה בערך השגרה היום יומית שלי באותה תקופה.
יום אחד אחרי הבית ספר החלטתי ללכת ברגל סתם כדי לשחרר קצת את הראש ולנשום אוויר אבל כמובן שאני עם המזל שלי נפלתי ליום של גשם וקור כלבים ומשום מקום צצת אתה באוטו שלך.
עצרת את האוטו לידי ופתחת את הדלת וצעקת לי: "כנסי לאוטו!", אני מודה שבהתחלה חשבתי לסרב אבל הגשם רק הלך והתחזק ונכנסתי לאוטו.
נכנסתי והתנשמתי.
שאלת איפה אני גרה ואני אמרתי לך וכמו בחלומות הסעת אותי הביתה בדרך ניסיתי לסתום ולא להוציא מילה אבל אתה כנראה רצית לחמם את האווירה ופתחת בשיחה ואיכשהו למרבה הפלא השיחה זרמה.
הנה הגענו לפתח ביתי, הגשם כבר כמעט ונגמר.
אמרתי לך תודה ואתה בתמורה נישקת אותי בלחי ואמרת: "התענוג כולו שלי!", ואני צחקתי ויצאתי רטובה אך מאושרת מהאוטו, למחרת כמובן הייתי חולה ולא יודעת איך גילית על זה אבל באת.
אני זוכרת שישבתי מול הטלוויזיה וראיתי איזה סרט אמריקאי קיטשי ושתיתי תה ואז שמעתי צלצול פעמון בדלת וכשאמרת שזה אתה עומד מהצד השני של הדלת לא האמנתי ופתחתי את הדלת.
עמדת בכניסה עם דובי ענק שכתוב עליו: "אני אוהב אותך!" ומאחוריו אתה היית וחייכת אליי וזאת הייתה כנראה התרופה הטובה ביותר שיכולתי לבקש, הכנסתי אותך לבפנים.
לפני שהספקתי לפתוח את הפה ביקשת סליחה שאלתי אותך למה אתה מבקש סליחה.
אמרת שאם היית יותר אמיץ לא הייתי יושבת בבית וחולה, הסברת את עצמך כשאמרת שראית אותי יוצאת מהבית ספר אך פחדת לגשת אליי.
שאלתי אותך למה כל כך פחדת ואמרת שלא פחדת להציע לי טרמפ אלא פחדת שאני לא ארצה אותך למרות כל החסרונות שיש בך, אמרת שאתה בטוח בכך שאתה לא ברמה שלי אלא הרבה יותר למטה ואני צחקתי ועוד שנייה נחנקתי.
שאלת למה אני צוחקת ועניתי לך שזאת הסיבה שאני עד היום לא דיברתי איתך כי פחדתי שתדחה אותי כמו כל הקודמים והוספתי שחלק מהסיבות שבגללן אני אוהבת אותך, זה אותם החסרונות.
התקרבת אליי ונישקת אותי והפעם לא בלחי ואמרת שיותר אתה לא תפחד ואני אמרתי שכל עוד אני איתך, אני לא פוחדת מכלום.
הנה היום אני יושבת מול המסך ומנסה לחבר משפטים והראש כל מה שהוא עושה זה לשקוע במחשבות עליך ואיך אתה עכשיו בקור הזה בחוץ שומר עליי עם הנשק ואני סופרת את הימים עד שתחזור לסופ"ש הביתה ותספר איך בבסיס ותשאל אותי איך היו הבחינות שלי ואם התגעגעתי אליך.
אז אני אחסוך לך את השאלה ואגיד ישר שהתגעגעתי ואני מחכה כבר לראות אותך, לחבק ולנשק אותך ולומר לך כמה שאני אוהבת אותך.
תגובות (1)
הרגשתי קצת שאני קוראת את זה בלי נשימה.. אני חושבת שיש קצת מה לסדר מבחינת מבנה, אבל תכלס אהבתי את זה. תוכן יפה וחמוד =')