פושע שכונתי פרק 5

ואו, כל כך הרבה עבריינים מקובצים באותו מקום. פשוט נפלא. חשבתי לעצמי בציניות ובאמת…כל אחד נראה כל כך כבד.
הגורמטים והשרשראות על הצוואר, המותגים שלבשו פשוט…כל אחד שווה המון.
בטח המתנות שאליאס קיבל, הכל ביחד שווה חמישים אלף.
"תראי כמה שווים במקום אחד", שירה לחשה לי והבאתי מכה קטנה על כתפה.
"את משוגעת, תאמיני לי", אמרתי בגלגול עיניים.
"יש פה קולה?", שאלתי וקלטתי כמה ראשים הופנו לכיווני.
"שמעת קליבר, הילדה ביקשה פה קולה", הגבר שישב לידי צעק לעבר אליאס שישב בקצה של השולחן. ממש יופי.
הוא הפנה את מבטו לכיווני וקלט שזאת אני.
"הילדה ביקשה קולה, הילדה תקבל קולה. לוקו!", הוא צעק וראיתי מישהו מתקדם לעברו. כנראה לוקו.
הוא לחש לו משהו באוזן ולאחר מכן הלוקו הזה הביט בי וחייך. מה אני נושא לבדיחה עכשיו?אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי.
"תגידי למה כולם מסתכלים עליי עכשיו?", שאלתי את שירה והיא משכה בכתפיה כלא יודעת.
"בסדר, כנראה סתם צוחקים בעניין הקולה. הם פשוט רגילים לבנות ששותות ומעשנות ואת…את לא כזאת אז הם כנראה אהבו את זה", היא אמרה והיא צדקה.
עבריין צמרת אוהב נשים שמכבדות את עצמן, כאלה שלא שותות ומעשנות. הם בחיים לא בוחרים במישהי זולה שתצא איתם בקטע רציני והכל.
"בבקשה נשמה", אמר לוקו והגיש לי כוס קולה.
"ת…תודה", גמגמתי קלות והבטתי באליאס.
הוא הביט בי במבט רציני, לא מחוייך אבל הרגשתי צורך לחייך לעברו.
הוא נשען על גב הכיסא וידו הייתה מונחת על השולחן. הוא נראה כל כך טוב, אני יכולה להבטיח שהוא הגבר הכי מושך שראיתי בחיים שלי. אחד כזה שהייתי נותנת לו לעשות לי טובה בכיף. המבט והתנועות שלו…עילאי אפס לידו. אפס מאופס אחד גדול.

המוזיקה המזרחית הפסיקה והוחלפה במוזיקת טראנס.
הרגשתי כאילו אני נמצאת במסיבת טבע. כולם כאן עישנו חשיש וידיהם של חלק מכאן רקדו באוויר כמו חצים.
מצאתי את עצמי מביטה באליאס לא מעט, כולם התנהגו אליו כמו אל מלך, מזגו לו שתייה, הדליקו לו סיגריות. הוא לא הזיז אצבע. הכל עשו עבורו.
מישהי התיישבה על יד אליאס, היא הייתה לבושה בשמלה שלא משאירה מקום לדמיון, כל החזה שלה היה חשוף והוציאה לא מעט עיניים כאן לגברים. רגלייה הארוכות והמושלמות היו חשופות ועוד שנייה ראו לה את כל התחת בלי בושה.
שיערה היה בלונדיני ועינייה כחולות. היא אחת היפות שראיתי, ואחת הזונות.
אני לא מבינה את הבנות האלה שמתלבשות כל כך חשוף, מה זה נותן להן?
היא לחשה לו כמה דברים שגרמו לשפתיו לחייך בשובבות.
"תנגבי את הריר", שירה לחשה וזרקתי לעברה מבט כעוס שדרש שתפסיק לדבר שטויות.
"אני הולכת לשירותים, את באה?", שאלתי אותה בחוסר סבלנות, לא יודעת מה קרה לי. הרגשתי עצבנית ולא שייכת לפה בכלל.
"לא, אני אלך לחפש את קובי כי הוא כבר הרבה זמן לא חזר", היא אמרה והנהנתי.

נכנסתי לתוך הבית. עברתי את הסלון הענקי ועליתי במדרגות. התהלכתי במסדרון ופתחתי דלת דלת ולא מצאתי שום שירותים. מה הבעיה למצוא כאן אסלה מזורגגת?אני עוד שנייה משתינה במכנסיים.
פתחתי עוד דלת והגעתי לחדר של אליאס…התמונה שלו הייתה תלויה על הקיר על יד הארון בגדים שלו.
נכנסתי בשיא האומץ והתחלתי לבחון את החדר.
הוא פשוט. מיטה זוגית, שידה קטנה ועליה היה מונח מחשב נייד.
ו…זהו. האמת היא שציפיתי ליותר.
"מה את עושה פה?", שמעתי קול מוכר והסתובבתי במהירות לכיוונו.
זה היה אליאס, איזה כיף.