פושע שכונתי פרק 3

יום ראשון הגיע מהר מידי, כל השישי שבת ישבתי בבית וחשבתי על אותו אחד שאיים עליי.
הפחד תקף אותי ולא רציתי להיתקל בהם שוב. במיוחד לא בזה שאיים לשחוט את סימבה, הכלב שלי.
החבר'ה האלה הדיפו ריח חזק של סכנה. מה שבטוח הם לא היו הסוג שילכלך את ידם בגניבות קלות ולפריצות לבתים. אלה יוציאו את פרנסתם מסחר בסמים, סחר בכלי נשק, הטיפוסים שמשטרת ישראל אוהבת לראות מאחורי סורג ובריח. וכדי להשיג מטרה זו היא נוהגת להידבק להם לזנב ולעקוב אחריהם עשרים וארבע שעות ביממה.
שמתי לב לדבר אחד, שהמנהיג הבלתי מעורער שעל פיו יישק דבר היה לא פחות ולא יותר- אליאס, ובשם כינוי שחבריו הדביקו לו, ה"קליבר".
הוא היה החזק מבינהם, השולט והאחד שלפיו החלטותיו כולם ילכו ויעשו.
ככה הבנתי מחברה שלי, שירה. היא אמרה לי ששמעה עליהם הרבה מאנשים ושהם אכזריים וחסרי כל רגש.
והאכזרי ביותר הוא אליאס. אליאס בוחבוט.
אני לא אשקר ואגיד שהוא מכוער, הוא לא.
יש לו עיניים שחורות ואפלות שמסתירות חיים שלמים מאחוריהן. שיער שחור קצוץ שמתאים בדיוק למי שהוא. גוף שרירי ומנופח, קעקוע גדול אשר תפס חצי גב. קעקוע של אקדח. ממש יצירתי, חשבתי לעצמי בציניות. אבל זה הוסיף המון למראה המסוכן שלו.
שפתיו בשרניות ומלאות. ואפו לא קטן ולא גדול.
הוא ללא ספק נראה טוב.
אבל האופי הורס את כל החבילה. הוא פושע אמיתי ואני לא מאמינה שהעזתי לפתוח את הפה שלי ככה עליהם. אני תמיד הייתי חסרת טאקט ואיתם פתחתי דף שחור.

לבשתי ג'ינס בהיר ומשופשף, חולצת בית ספר ורודה ונעלתי נעלי סניקרס ורודות.
קשרתי את שיערי לקוקו גבוה והדוק ויצאתי מהחדר והלכתי למבטח בכדי להגין לי כוס קפה שיעיר אותי מהעייפות שלא עוזבת אותי עוד מיום שישי.
"בוקר טוב אמא", מלמלתי בעייפות והוצאתי כוס מהארון והנחתי על השיש. שפכתי אל תוכה כפית גדושה של קפה שחור טורקי ולאחר מכן שפכתי מים חמים.
אחרי שעירבבתי, נתתי לכל גרגרי הקפה שצפו במעלה הכוס לשקוע ואז לגמתי ממנו.
"להסיע אותך?", אמי שאלה אותי והנדתי את ראשי לשלילה.
היא משכה את כתפה מעלה ונטלה את מפתחות הרכב שלה מהשולחן ואת התיק מהספה ויצאה מהבית.
אני ואמי לא בקשר כזה מקורב ופתוח. היא כל הזמן עסוקה בעבודה שלה ושוכחת לפעמים שאני קיימת, אבל ברגע שהיא נזכרת בי זה רק בגלל שלא שטפתי את הצלחת אחריי או איזו כוס מזויינת מהבוקר.
אבל התרגלתי לזה מהר מאוד. לפני שנה אבא שלי מת מסרטן ואני נשארתי דיי לבד. אמי נהייתה בן אדם קר ואת החוסר איכפתיות שלה כלפיי היא לא התאמצה להסתיר. זה לא שהיא אמא גרועה, היא מאוד נוחה כי היא לא יושבת על הוריד כל הזמן, רק ברגע שזה נוגע לניקיון היא מתעוררת ונהפכת להיות האמא המטיפה וכל החרטה הזאת.
בסדר, כל עוד היא נוחה לי אז זה בסדר.
לאחר שתיתי את הקפה שלי, התכופפתי לעבר סימבה וליטפתי את ראשו בעדינות. הוא קישקש בזנבו והראה סימני שמחה.
"אתה היחיד שאוהב אותי בבית הזה", לחשתי לו בחיוך והוא החל לנבוח משמחה.
לאחר דקה יצאתי מהבית והתחלתי ללכת ברגל לכיוון בית הספר.
תמיד כשרואים x6, אז תמיד עולה המחשבה בראש שהרכב הזה שייך לעבריין. זה כל כך נכון. לאליאס יש רכב כזה, רק לו מכל החברים הפושעים שלו.
זה מסמן שכל מה שאומרים עליהם זה נכון, אחרת מאיפה יש לו את הכסף לקנות רכב יקר כזה?
הוא עבריין צמרת שכל התושבים פה בבת ים לא מעזים להוציא הגה על ידם, נותנים לו כבוד וחלקם פשוט מפחדים מהם פחת מוות ונותנים להם כבוד רק בגלל זה. בגלל הרתיעה מאנשים כאלה.

אחרי הליכה של חמש דקות,הגעתי לבית ספר. למזלי הבית ספר קרוב אליי ויוצא שאני ישנה יותר מכל שהאר הכיתה.
"בוקר טוב יפה שלי", שירה קפצה בהתרגשות עליי וחיבקה אותי חיבוק מוחץ כאילו שלא התראנו שלוש שנים.
"בוקר אור", השבתי גם אני והתנתקנו מהחיבוק.
עילאי עבר על פניי בהתעלמות מוחלטת והתקרב לאחת הבנות הזולות ביותר בשכבה והדביק על שפתייה נשיקה אגרסיבית ורטובה אל מול כולם. חסרי בושה וכבוד.
למה הוא נהפך?תהיתי לעצמי.
פשוט מעלה בחילה.