פורץ מנעולים- פרק 3
בפרק הקודם: "אני מבטיח לך שאני לא ישכח את זה." הוא התקרב אליי אבל אני רק לקחתי צעד אחורה, אפילו לא רציתי להסתכל לו בעיניים. ובכל זאת הדמעות ירדו מעצמן.
"חבל," יישרתי אליו מבט "כי אני כבר שכחתי אותך".
והלכתי משם.
עם כל צעד שהלכתי ירדה מעיניי דמעה אחר דמעה.
עם כל צעד שהתרחקתי ממנו, התרחקתי גם מההזדמנות לקנות לאחותי את מה שאני מייחלת לה יותר מכל. הבריאות של אחותי הגדולה.
אשפוז במחלקה פרטית לחולי אנורקסיה. התור לשם לוקח חודשים. וזה היה הפתרון היחיד.
פרק 3
מבטינו הצטלב.
היחידה שידעה את הסיבה האמתית לריחוק ביני לבין ליאור היא טליה. וגם נטע אחותי.
טליה חטפה את ידי ומשכה אותי אחריה עוד לפני שליאור הספיק להוציא מילה מפיו.
"פרץ!" היא צעקה ורצה לכיוון פרץ.
פרץ הסתובב אלינו וחייך חיוך גדול "היי בנות, מה קורה?" והתחבקנו שלשתינו.
נסתי כמה שפחות לבלוט, אבל תמיד הרגשתי בצמרמורת כשעיניו של ליאור עברו דרכי.
"מה יש לך?" שאלה רותם.
"לי?" חייכתי והרמתי את גבותיי "סתם כלום, את יודעת… מחר חוזרים לשגרה".
"כן…" נאנחה והתמחה לידי "היום הולכים לישון מוקדם, קמים מוקדם ו… תזכירי לי איך קוראים לזה? בית ספר?".
צחקתי צחוק משחרר, רותם גם היא אחת החברות הטובות שלנו, והיא שותפת סוד לשרפה של המועדון אבל היא לא מודעת לליאור.
הערב עבר עליי בשקט. לא ציפיתי ליותר מדי מליאור, אחרי הכול גם הוא לא ממש מסוגל להסתכל לי בעיניים.
מדי פעם החלפנו מבטים, לא יותר מזה. החלטתי שאני לא בורחת ממנו, רק מתעלמת. זה בדיוק מה שעשיתי.
השתדלתי להתרכז בחברים שלי וליהנות, בסופו של דבר באמת נהניתי, וחזרתי עם כתם של קטשופ על החולצה, זה לא חדש שלרועי יש שתי ידיים שמאליות.
יצאתי מהערב בהרגשה טובה, עם חיוך ואבן קטנה שנפלה מלבי. וגם גיליתי שרועי בכלל לא יודע לשים קטשופ על צ'יפס.
אחת עשרה בלילה, שעה שמבשרת על השגרה שמגיעה.
*
התהפכתי במיטה מלאת מחשבות והתרגשות.
מחר היום הראשון בשנה החדשה בתיכון. התחלה חדשה, דף חדש, אנשים חדשים… כל שנה אותו סיפור:
נפגשים כל החברים, חוזרים הביתה לישון, ואני לא נרדמת.
מצאתי את עצמי נרדמת בשלוש לפנות בוקר כשנמצאות בידי ארבע שעות שינה מפתות ולא מספקות.
התעוררתי בבהלה מהשעון מעורר, קמתי מיד מהמיטה כדי לא לבזבז זמן מיותר. הרגשתי איך כשאני פוקחת את עיניי נקרעים קורי השינה שלי.
פיהוק אחד גדול ליווה אותי עד לחדר האמבטיה. עמדתי והסתכלתי על עצמי בראי; עיניים חומות ונפוחות מחוסר שינה, פה יבש ממחסור בשתייה ושיער בצבע דבש שהתקרזל בזמן השינה.
אלוהים אדירים אני נראית כמו המכשפה מעמי ותמי, חשבתי לעצמי.
שתפתי את פני במהירות, צחצחתי שיניים ושתיתי כוס מים. הבית היה שקט, לאט לאט התחלתי להבין שמשהו לא כשורה.
עליתי במדרגות לחדר של נטע. ברור, האחות עדיין חורפת.
נכנסתי לחדר של נטע ומצאתי אותה מכורבלת בתוך ערימת שמיכות ומזגן שמופעל על שמונה עשרה מעלות כמו שהיא אוהבת.
עדיין ישנה… שכחה לגמרי מבית ספר, כרגיל.
ניערתי אותה מהשמיכות "נטע," לחשתי "נטע קומי!"
נטע מלמלה כמה מילים כמו "עזבי אותי ימעצבנת" והתעטשה.
"נטע!" צעקתי "קומי! יש בית ספר!!" הפלתי את נטע מהמיטה ורצתי לחדר כדי להתלבש.
בדרך שמעתי את נטע מתעצבנת כמה שיש לה אחות קרצייה.
אבל זה בסדר, אני אוהבת להיות אחות כזאת.
תגובות (3)
לא לקצר להאריך
חחחחחח מה שייצא:)
האורך של הפרק הזה מעולה (-:
נהנתי לקרוא!