פונקציה של יחס חלק 3~

הגבות שלנו הגיעו לתקרה, "רציני?! הסכימו לו?!"
לירוי הנהן, מאושר מכך שהשיג את תשומת ליבנו, "כן. הפרויקט הגדול הזה שהם מתכננים כבר שנתיים? הם הולכים לצלם חצי מהסצנות כאן!" הוא לקח כף ענקית של ספגטי ונקניקיות, ואז המשיך בפה מלא, "הם מחזיקים אותו עד לסוף הצילומים כדי לוודא שלא יהיו פאדיחות, אז הוא יצטרף אליהם."
אני ומקסי הבטנו אחד בשניה בהלם. ג'ואי לא חזר הביתה מאז עבר לגור בצרפת בשביל הלימודים שלו. שלוש שנים שלמות בלי לראות את הפרצוף שלו. התכתבנו איתו דרך אימיילים מחנות המחשבים של השכונה (אסור לי בעבודה). הוא זה שנותן לי עצות מה ללבוש כשאני הולכת לעבודה, והוא זה שמדבר תמיד עם האמא החורגת כשהיא עצבנית. היא מקשיבה לו יותר כי לו יש כסף.
חייכנו לעצמנו כמו טמבלים, שמחים על הבשורה. אבל לפתע גם אני, גם לירוי וגם מקסי הרמנו את ראשנו בבהלה. ג'ואי לא יודע שאנחנו גרים בכזה חור. אוחחח שיט.
"אהה…. מה עושים?" מקסי שאל.
מצמצתי, "אין ממש אפשרות להחביא את זה, אבל אפשר לנסות לשפץ את הבית קצת. ולהיראות מרוצים…"
לירוי הנהן, חוזר באחת למצב בוגר, "אני יכול לבקש מחברים שלי שיבואו לסייד פה קצת."
מקסי הניד בראשו גם, "יש לחברה שלי מיטה ספייר. אני יכול להשאיל את זה ממנה."
שתקתי, לא ממש יכולתי לתרום לכל העניין. לירוי שם לב לשתיקת המבוכה שלי וטפח על כתפי, "וקורי תכין לנו מטעמים."
"פףף, מה אני, אשתך?" התנערתי מידו, אבל בכל זאת חייכתי.
מקסי סיים את המנה שלו ונשען אחורה על הקיר, "אני בטוח שג'ואי ישמח לשמוע שהתקדמת בכתיבה."
או. נכון, מזמן לא שלחתי לו קטעים שכתבתי. ג'ואי, לפני שעזב, ידע שאני ג'וב קווין, והוא לא התלהב מזה. אמרתי לו שזה הכישרון שלי, לחקות אנשים, להתחזות. אבל אז הוא גילה שיש לי כישרון התבטאות בכתיבה, והחליט שאני צריכה לפתח אותו. הוא דאג שתהיה לי גיטרה, אורגן (שהשתמשתי בו רק כדי לזהות אקורדים), מחברות תווים (ששימשו רק את לירוי) וקטעים לשמיעה וספרים לשיפור השמיעה המוזיקלית, שגרמו לי לעבור מ"דפוקה במוזיקה" ל"פחות דפוקה במוזיקה". המשכתי לאכול בשקט כשלפתע משהו בפי התחיל לבעור.
הרמתי את ראשי בהפתעה. מקסי ולירוי הביטו בי, נחנקים מהניסיון לא לפרוץ בצחוק והאדימו. השפלתי את מבטי וראיתי שאכלתי בטעות את השאריות מצלחתו של מקסי.
"בואההההההההההההההההההאהאהאהאאהאהאאהאהאהאהאהאאהאה חהההההההה חח חריייייייייייףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!" ההלם החם היכה בלשוני כמו סכינים, התחלתי לגהק כמו מטורפת ולהזיל דמעות, אפי החל לבעור גם הוא. לירוי ומקסי מיהרו ועזרו לי להגיע לברז.
"וואי, היינו צריכים להזהיר אותה," שמעתי את לירוי במעומעם כשהם הטביעו את ראשי בתוך המים. כשהשריפה נחלשה, פניתי אל מקסי והחזקתי אותו באוזנו חזק, "שלא ת-ע-ז לעשות את זה שוב," התנשפתי.
הוא התחמק מאחיזתי ופרץ בצחוק מטורף.
השתעלתי, "נו, מקשושפוצקי. אז איך קוראים לחברה שלך?"
מקשושפוצקי נחנק באמצע צחוקו, "או.. אה…" הוא התיישב בחזרה ליד השולחן הקטן. "דלורס."
הנהנתי בכובד ראש, "היא לא נראית כמו פרוצה, כן? יש לי טראומה מהחברה הזאת של לירוי, מה שמה? פלורוסנט משהו." ניגבתי את הדמעות שעדיין יצאו לי כמו נהר נילוס גועש.
"פלורנסה." לירוי תיקן.
"אותו דבר," מלמלתי בקושי, לשוני כבדה. "אז קבענו, לירוי – סיוד, מקסי – מיטה. כן?"
הם הנהנו כמו כלבלבים טובים.