פאנפיק לדמדומים – חלק ד׳

*
היום אני מתחילה לעבוד סוף סוף בחנות צמחי מרפא פה בעיירה , חנות די מוזרה אבל אני חייבת להרוויח קצת כסף טוב כדי לקנות רכב מוצלח יותר ממה שצ׳ארלי הביא לי .
גשם זלעפות חזק ירד בחוץ , שוטף את כול העיירה הקטנה והקפואה הזאת , התארגנתי ליומי הראשון בעבודה , לבשתי מכנס שחור פשוט צמוד ומחמם וחולצה לבנה ארוכה מפליז עם סמל החנות ושמה עליו .
הפלאפון שלי שנח על מצעי המיטה הסגולים צלצל , ׳אמא׳ .
-״היי אמא״ עניתי לשיחה , לא דיברתי איתה מאז ׳הכמעט תאונה׳ שלי לפני יומיים .
-״הי חומד , איך את מרגישה?״ שמעתי את קולה מחייך מהבעד השני של הקו.
-״הכול בסדר , איך באריזונה?״ שאלתי אותה , אם אני לא טועה היא ובילי צריכים להיות שמה עכשיו .
-״הכול בסדר מתוק , רק רציתי לאחל לך בהצלחה ביום הראשון שלך בעבודה, אני בטוחה שתיהיי מעולה אמילי , כול דבר שאת עושה הוא בעצם מעולה״ אמרה לי ומילותיה גרמו לי לחייך בשמחה .
-״תודה אמא , ממש הזדקקתי למילות העידוד האלה , אני מתארגנת עכשיו ותכף יוצאת לעבודה אני ידבר איתך כשאחזור , יום טוב״ אמרתי לה וניתקתי את השיחה לפני שהיא תספיק לענות לי.
מאז התאונה הוא גם לא יוצא לי מהראש, בעצם הוא לא יוצא לי מהראש מאז שהכרתי אותו לראשונה , מאז שראיתי אותו בשיעור הביולוגיה בבית הספר .
הוא נעלם אחרי ׳הכמעט תאונה׳ שלי , אחרי השיחה הקשב שלנו בבית החולים הוא לא חזר שוב אל בית הספר .
יש אפילו שמועות נבזיות שהוא עזב , משום מה זה הפריע לי כול כך, לא רציתי הוא יעזוב את בית הספר , ועכשיו אני כמעט בטוחה שזה בגללי .
נאנחתי בשקט ביני לבין עצמי והבטתי לכיוון השעון הדיגטלי שנח על שידת הלילה מעץ בהיר , עוד מעט ארבע ואני חייבת להיות במרכז המסחרי כדי לפתוח את החנות יחד עם האחראית .
סידרתי את שיערי השחור פחם וסרקתי אותו עם מסרק שהתיר את קשריי , הוא גלש חלק כמו משי על גבי.
שמתי את המעיל השחור והארוך שלי המגיע קצת מעל הברך , ועל הראש כובע שחור שיגן עלי מפני הקור השורר בחוץ .
השעה רק ארבע וכבר יש חושך בחוץ בגלל מעטה העננים והגשם הבלתי פוסק היורד בשטף כבר משעות הבוקר המוקדמות .
נעלתי את המגפיים השחורות שלי וקשרתי את השרוכים הארוכים , אני עלולה ליפול בגשם השוטף הזה , מספיק אני די מגושמת אז כדי להיזהר, כי המזל לא יאיר לי פנים אם החליק או אפול .
סיימתי להתארגן ולקחתי את הפלאפון שלי מעל מצעי המיטה ויצאתי מהחדר , ירדתי בגרם המדרגות הארוך אל הקומה התחתונה .
צ׳ארלי דפדף בכול מיני מסמכים בשולחן האוכל העגול במטבח , ״אני יוצאת לעבודה״ קראתי בקול כדי שצ׳ארלי היושב במטבח ישמע אותי .
הוא לא ענה אבל ידעתי שהוא שמע , פתחתי את המטרייה שלי ויצאתי אל הגשם השוטף , המים נחבטו בגב המטרייה שלי והרעישו בקול , הגשם חזק ולא ניראה שהולכת להיות הפוגה בזמן הקרוב .
נכנסתי אל הרכב הישן שלי , בגדיי טיפה נספגו במים ומיהרתי לסגור את המטריה ולסגור את דלת הרכב לפני שגם המושבים יסחטו במי גשמים קרים .
התנעתי את האוטו והפעלתי את החימום שיפשיר את גופי הקפוא מקור המקפיא , הכנסתי את המפתח לחריץ והתענתי , קול המנוע שאג בקול והתעורר לחיים.
׳אני חייבת להחליף את הרכב הזה׳ חשבתי לעצמי והדלקתי את המגבים שינקו את המים מהשמשה הקידמית .
נכנסתי להילוך אחורי ועליתי על הכביש נוסעת אל עבר יומי הראשון בעבודה .
הכביש הארוך התפתל לכיוון המרכז המסחרי , הבית של צ׳ארלי הרחק מן העיירה , בקצה הצפוני ביותר של פורקס.
יערות גדולים מילאו את כול החלל מהעברים השנים של הכביש .
כביש מתפתל ומצדדיו יער גדול עם עצים ענקים וירוקים תמיד , ששלג לבן כיסה את הכול כמו שמיכה.
אולי הגשם הזולג מן השמים יפשיר את השלג העוטף את כול העיירה בשמיכה עבה ולבנה .
הכול חשוך , בקושי רואים משהו , פנסי המכונית בקושי האירו את הכביש השחור והאפלולי .
ניתקתי את עייני לרגע קל מן הכביש , מדליקה את הרדיו כדי לשבור קצת את השקט המרעים שהשתלט באוזניי .
יישרתי את מבטי קדימה חזרה אל הכביש, מופתעת נורא לראות בחורה על הכביש עומדת באמצע והמכונית עד שנייה הולכת לפוגעה בה .
היא לא ניראת מפוחדת כלל וכלל, שיערה הבלונדיני התרטב מתחת לגשם השוטף את כול האזור .
לחצתי על הבלמים בחוזקה מצפה שהרכב יחרוק ויעצור לפני שיפגע בה וירסק את עצמותיה .
הכול היה ניראה כמו חלום בלהות מתמשך .
הבלמים לא עבדו לא משנה כמה פעמים לחצתי על המעצורים , הרכב לא עצר מנתיבו , עף קדימה על הכביש ומאיים לפגוע בנערה הבלונדינית אשר לא זזה ממקומה , רקועה כמו פסל אבן .
סביבתי את ההגה בחוזקה הצידה , הרכב הסתובב במכה על הכביש .
הרגשתי מהלומה חזקה כול כך שניראה לי ששברה את גופי לכמה חלקים , הרכב סטה מן הכביש ונכנס בחומת העצים הגדולה המכסה את הכול .
הרגשתי את הדם זולג ממצחי , נפלתי על ההגה עייני עדיין פוקחות , מצליחות לקלוט במטושטש את הכביש האפור והאפלולי .
רגע לפני שאיבדתי את ההכרה והכול היה שחור זיהיתי אותה .
זיהיתי את הנערה הבלונדינית שהתקדמה לעברי .
רוזלי .

*
הרגשתי זוג ידיים חזקות מרימות אותי, נושאות אותי לאנשהו , עייני מסרבות להיפקח .
כאב חזק טשטש את כולי , ״תחזיקי מעמד״ שמעתי קול מוכר באוזני .
קייל .
פקחתי את עייני באיטיות , מצליחה לראות עדיין במטושטש את הכביש האפלולי ואת היער שמתיל את צילו בחושך .
הרגשתי איך הוא מניח אותי על האדמה הקשה והרטובה , הגשם הפסיק לרדת , וירח גדול ולבן נתלה בשמיים , מעניין מה השעה , צ׳ארלי בוודאי דואג לי .
לא הצלחתי לחשוב בבהירות , כמעט שחכתי את מה שקרה לפני שהתנגשתי בעצים , ראיתי את הקרב האמתיני שהתחולל על הכביש מולי .
״תעזבי את זה רוזלי !״ שמעתי את קולו של קייל מהדהד חזק באוזניי , יותר מידי חזק וצומרני .
״היא צריכה למות ! היא מסכנת את כולנו ואתה יודע את זה !״ צעקה עליו , לא הצלחתי לראות בבהירות מי תופס את רוזלי , אבל הצלחתי להבין שהיא מנסה להשתחרר מאחיזה כול שהיא הכובלת בחוזקה את ידייה .
לפתע חשבתי שהכול הוא חלום בלהות מוזר , רוזלי חשפה שיניים חדות כתער.
׳זה לא הגיוני , מה לעזאזל קורה פה ?!׳
ניסיתי לקום , אבל כאב חד פילח את רגליי, כמעט ולא שמתי לב לכאב הצורם.
״קדימה קייל אני יודעת שאתה רוצה לטעום את הדם שלה , אני יודעת שאתה רוצה לטעום אותו מאז שראיתה אותה בפעם הראשונה!״ אמרה קולה בטוח כול כך וגבוה , שיניה מנצנצים תחת אור הירח הבוהק בשמיים הכחולים כהים .
׳מה היא לעזאזל , מה הולך פה , אני רוצה להתעורר!׳
הכאב שלח גלים עזים למוחי , שורף כול כך , כואב כול כך .
״אל תשחק אותה עכשיו צדיק מעונה קייל, אתה רוצה את זה בדיוק כמוני!״ אמרה בחוזקה , שיערה הבלונדיני הרטוב שמוט על ראשה , יופייה נעלם יחד עם השניים החשופות .
לא הצלחתי לחשוב בבהירות יותר ממה שכבר הצלחתי , קר לי כול רגע ולפתע חם לי , כואב לי כול כך והדם מבעבע מתחת לעורי , פחדתי כול כך .
פחדתי מכול מה שהולך לקרות פה , משהו היה מסריח מהפעם הראשונה שראיתי אותו , שראיתי אותם , משהו בהם שונה , הם לא רגילים כמו שחשבתי.
״אל תגרמי לי לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות רוזלי , תקחי את הרגלים שלך ותלכי, אל תחזרי לפה יותר!״ אמר קייל קולו אגרסיבי , נחוש , הוא מתכוון לכול מילה ומילה שיצאו מבעד לשפתיו .
ואני ?
עדיין לא הצלחתי לקלוט מה קורה פה .
רוזלי הפסיקה להתפתל ולנסות להשתחרר ממה שאוחז וכובל את ידייה .
״אתה יודע שאני צודקת קייל״ אמרה בשקט והשתחררה מהאחיזה נעלמת תוך שנייה ברקע היער הגדול והחשוך , לא הבנתי לאיפה היא הלכה , ואיך היא ברחה כול כך מהר מן הזירה .
הבטתי לאיפה שקייל עמד לפני רגע , גם הוא לא עמד שמה עוד .
הרגשתי שוב ידיים חזקות מרימות אותי מן האדמה הבוצית , קול לא מוכר וגברי דיבר באוזני .
״תחזיקי מעמד ילדה״ אמר קול עמוק שלא זהיתי , הכאב השורף סחרר אותי , לא יכלתי שלא לעצום את עייני בתגובה .
נפלתי שוב חסרת הכרה בזרועותיו החמות , לא ידעתי בדיוק מי זה שמרים אותי , אבל ידעתי שאני מוגנת אחרי שרוזלי הסתלקה .

*
פקחתי את עייני לאט לאט , הכאב השורף שבער בתוכי נעלם כלא היה ,דמי כבר לא ביעבע מתחת לעורי בתוך עורקיי, שקט מוזר החריש את אוזניי .
הכאב עוד לא נעלם לגמרי , עדיין כאבה לי הרגל ונקודה במצחי פעמה בחוזקה .
׳מה לעזאזל קרה?׳
״היא התעוררה״ שמעתי קול נשי ועדין , הבטתי ישר רואה את הבחורה הנמוכה בעלת השיער החום הפרוע והקצר .
׳אליס׳ אחות של קייל , אני זוכרת מה ג׳סיקה אמרה לי עליה , ׳מוזרה ומעופפת׳.
לא עברה פחות משנייה והרגשתי יד חמה נוגעת בפני עייני נסגרו בתגובה פחדתי לפקוח אותן בחזרה , ״אל תפחדי״ שמעתי קול מוכר , מוכר להחריד , פקחתי את עייני לאט בוהה בעיניו הצהובות זהובות מבריקות של קייל .
״אני מצטער אמילי , הכול יהיה בסדר״ אמר בשקט וכעבור רגע קצר ד״ר קאלן עמד לצידו .
איך הם זזים כול כך מהר , לא הבחנתי בו בכלל נכנס אל החדר בו אני נמצאת .
״בואי״ אמר ד״ר קאלן ועזר לי להתיישר על מושבי , התיישבתי על הספה שקודם עליה שכבתי .
ראייתי התבהרה לאט לאט הצלחתי להבחין סוף סוף בחדר בו אני נמצאת .
סלון מוזר בצבע עור חום , קיר שלם המכוסה בארונות ספרים שונים ובגדלים שונים מהרצפה ועד התקרה , לצידן אח גדול שלהבות אדומות וצהובות ריצדו בו על עצי ההסקה הגדולים .
הקירות צבועים בחום כהה , והאש באח פלט אור חמים וצהוב אל החדר הרחב ידיים .
״מה אתם לעזאזל״ זה הדבר היחידי שהצלחתי להוציא מבעד לשפתיי .
ד״ר קאלן וקייל החליפו בניהם מבטים קצרים , ״קארלייל אני יכול לדבר איתה לבד?״ שמעתי את קולו של קייל מדבר עם ד״ר קאלן ששמו הפרטי התגלה כקאקלייל .
״בוודאי״ הנהן קארלייל ומיהר להעלם מהחדר יחד עם אליס הבחורה בעלת השיער הקצר .
התחלתי טיפה לחשוש לגורלי , פחדתי כול כך להיות פה לבד אחרי כול מה שראיתי על הכביש הארוך המוביל למרכז העיירה .
שמעתי את הדלת נסגרת בשקט , זהו אנחנו לבד עכשיו , רק אני והוא בחדר הגדול אל מול האח .
״אמילי״ שמעתי את קולו של קייל קורא בשמי באוזניי, ״אל תתקרב אלי״ אמרתי נוקשת , מרימה את ידי באוויר כמגנה על גופי פצוע , אבל ידעתי שזה לא כזה יעזור לי נגדו .
״אני מצטער , העניינים יצאו מכלל שליטה כאן ״ אמר לי לאחר רגע , מילותיו לא הרגיעו אותי כלל .
״מה זה לעזאזל אומר , מה כבר עשיתי, בבקשה תקח אותי לבית אני לא רוצה להיות פה עוד״ אמרתי אליו , קולי לא עולה על לחישה שקטה , בלי ששמתי לב סכר הדמעות שניקוו בעייני פרצו וזלגו במורד לחיי נושרות ונספגות במעיל השחור .
״תסתכלי על זה חיובי אמילי , את רצית לדעת מה קרה באותו היום בתאונה״ אמר עם חיוך משועשע הריק מכול טיפת הומור כול שהיא על פניו .
נזכרתי ביום של ׳הכמעט תאונה׳ , ברגע שהוא הדף את הוואן אך ורק בעזרת ידו , והתירוץ שלו היה שזה פרץ אנדרנלין .
״בבקשה , אני רוצה ללכת״ בכיתי , הדמעות החמות המשיכו לזלגו מבעד לעיניי ולהיספג במעילי השחור , כאב לי כול כך הרגל והראש , בקושי יכולתי להבחין בדברים כמו שהם בצורה בהירה.
״רצית תשובות לא ?״ שאל אותי בשקט, עיניו הזהובות נעוצות הישר בתוך עייני הכחולות .
הנהנתי לבסוף לאט בראשי , אחרי הכול אני רוצה לדעת תשובות לדבר המטורף והלא הגיוני שהולך פה .
״אז תקשיבי טוב טוב , אני לא הולך לחזור על זה שנית״ אמר בקול שקט עיניו עדיין נעוצות בעייני ואני מבוישת מפנה את מבטי אל הרצפת קרמיקה הבהירה .
״אני לא רגיל אמילי , אני לא אנושי״ אמר לי , הרמתי את מבטי ישר אל עיניו , כמעט התחלתי לצחוק לפני שהוא עצר אותי .
״אני רציני אמיליה״ אמר והשתמש בשמי המלא שאני כול כך שונאת , חיוכי שעלה על פניי במהירות גם ירד מפניי במהירות רבה יותר .
״אני קר כמו קרח״ אמר בשקט , פלאשבק תקף את ראשי , שידנו בטעות נגעו ביחד במיקרוסקופ בשיעור הביולוגיה, הידיים שלו היו קפואות כמו לבנת קרח גדולה וקרה .
״אני מהיר באופן בלתי טבעי״ אמר ונזכרתי איך הוא הגיע אלי כול כך מהר מהקצה השני של מגרש החנייה בבית הספר והציל אותי מלהמחץ על ידי הוואן השחור של טיילור .
״אני חזק כול כך שאת בחיים לא תצליחי להדוף אותי לא משנה מה ״ אמר לי , פלאשבק עלה במוחי שוב , הדרך בה הוא הדף את הוואן השחור מלמחוץ אותי למוות .
בלעתי את רוקי שירד לאט במורד גרוני, מוחי הפסיק לעבוד , רק הקשבתי בשקט למילותיו, נישמותיו , תזוזותיו .
״אני יודעת מה אתה״ אמרתי בשקט , נזכרת ברגע שרוזלי חשפה שיניים מאיימות , ראיתי את זה בכול כך הרבה סרטי קולנוע , סדרות , ובספרים .
״תגידי את זה״ אמר לי ונימת קולו נשמה תוקפנית וארסית , שיניו חשוקות ומעיניו ניראה זעם רב .
״תגידי את זה בקול רם!״ אמר לי קולו כמעט כמו צעקה נמוכה , קולו הגברי מהדהד בין קירות הקיר החדר הזה .
״ערפד״ אמרתי בשקט , עוצמת את עייני ובולעת את הגוש החונק העומד בגרוני .
״אז תשאלי את השאלה הבסיסית ביותר-ממה אנחנו ניזונים ?״ אמר לי קולו שוב רם אגרסיבי , קולני ותוקפני .
״אתה לא תפגע בי״ פקחתי את עייני נועצת אותם היישר בתוך עיניו , הייתי בטוחה בזה , זה הדבר היחידי שאני בטוחה בו.
הוא לא יפגע בי .
הוא שתק לרגע , רק רעש העצים הנשרפים באח הפריעו לשקט המשלט על החדר לאט לאט .
״את מפחדת ?״ שאל בשקט , קולו לא עולה על לחישה שקטה , הנימה האגרסיבית והתוקפנית נעלמה מקולו כלא הייתה .
״לא״ עניתי בביטחון , אני לא מפחדת ממנו , אני יודעת שהוא לא יפגע בי בחיים, הוא לא מסוגל לפגוע בי .
״ובכן , את אמורה״ אמר וקם ממקומו מולי , הולך לצד השני של החדר ליד הקיר משפשף את עיניו בחוזקה , כאילו הוא אינו יודע עוד מה להגיד לי .
קמתי ממקומי לאט , דורכת על הרגל הכואבת שלי ומתענה עם כול צעד שאני עושה לעברו .
״מדוע לי ? , אתה לא תפגע בי״ אמרתי בביטחון אליו עונה לדבריו שאמר לפני רגע קצר .
הוא תפס במותניי והצמיד אותי אל הקיר החום כהה , עיניו הצהובות זהובות מוארות ומבריקות על ידי האור הנפלט מן האש באח , ״אני הטורף הכי מסוכן שקיים בעולם הזה , מדוע את אינך מפחדת ?״ שאל אותי בשקט , ידיו גורמות לצמרמורת עזה לטפס במעלה גבי .
״כי אני יודעת שאתה בחיים לא תפגע בי״ אמרתי לו בשקט בקול בטוח , אני יודעת שהוא לא יפגע בי , אני בטוחה בכך , הוא לא היה מסוגל לעשות דבר כזה , הוא לא היה מסוגל לפגוע בי באיזה שהיא צורה כזאת או אחרת .
״וכך התאהב האריה בטלה״ אמר עם החצי חיוך העקום שלו הריק מהומור שמשום מה אני אוהבת , ״איזה טלה מטומטם״ עניתי אליו מרגישה את ידו מטפסת אל פניי ונחות על לחי , ״איזה אריה מטורף ומזוכיסט״ אמר בשקט פניו מתקרבות לאט לאט אל פניי .
הוא הרים את שפתו , חושף זוג שיניים מחודדות כמו תער ולבנות כמו פנינים , ״אתה לא תפגע בי״ אני אומרת שוב בשקט ובביטחון רב .
״הדם שלך , זה הדם שאני הכי רוצה בעולם , את כמו הרואין ,מהסוג שייצרו במיוחד בשבילי״ אמר בשקט פניו קרובות לפניי אבל איני יכולה לנתק את המבט משיניו החדות כמו סכין .
״אז תעשה את זה״ אמרתי בשקט בולעת את רוקי לאט ומפנה את ראשי הצידה חושפת את הצוואר שלי לעיניו הצהובות זהובות .
הוא התקרב אל הצוואר החשוף שלי , עצמתי את עייני בחוזקה , מחכה לרגע ששיניו החדות יקרעו את עורי והוא ימצוץ את דמי שהוא כול כך רוצה .
אבל זה לא קורה .
שפתיים חמות נצמדות לעורי ונותנות לי נשיקה קצרה ומתנתקות מהר , נותרת שמה כוויה דמיונת עקב מגע שפתיו הנעימות .
פקחתי את עיני לאט , הוא חייך אלי את החיוך העקום שלו שאני אוהבת .
״אני בחיים לא יהיה מסוגל לפגוע בך״ אמר לי בשקט , מסלק קצוות שיער שחורה מעל פניי הבהירות .