ערס מחונן – 3

"אוקיי בנות, אז היום אתן מתחילות את הפרוייקט..רוני, את הפרוייקט שלך את תעשי עם קובי עובדיה, אלירז אבוקסיס, ושיר בר. ואת נופר תעשי את הפרוייקט שלך עם מאור סוויסה , טל חיים ודניאל אלמקייס" אמרה המנהלת לי ולרוני.
"אוקיי" אמרנו לה.
"עכשין, אני רוצה שתיקחו אחד אחד מהילדים ותעשו איתם שיעור היכרות." המשיכה המנהלת.
"מזה שיעור היכרות מה אנחנו כיתה א'?" שאלה אותה רוני.
"אני מתכוונת שתיקחו כל אחד מהם ותסבירו לו או לה על הפרוייקט, כל התלמידים מכיתה י"ב 3" אמרה.
רוני באה לפתוח את הפה שוב אבל הקדמתי אותה.
"בסדר, נלך" אמרתי בחיוך, בסוף יעיפו את שתינו בגלל הפה הגדול של רוני.
משכתי את רוני לעבר המסדרון.
"תגידי. קובי, אלירז, מאור סוויסה הזה..אלה לא האלה שפגשנו אתמול. ושיר וטל אלו שתי הפקצות האלה?" שאלה רוני.
"נכון!" אמרתי כשנזכרתי בחבורה מאתמול שרוני משכה אותי אליהם, הערסים.
"אבל דניאל לא נשמע מוכר.." הוספתי.
"נעע.. לא משנה, העיקר שאנחנו מכירות אותם" אמרה.
"לפחות הם מכירים אותנו" תיקנתי אותה.
"משתגידי" אמרה ודפקה על הכיתה שעלייה היה כתוב 'י"ב 3 , חווה אזולאי'
"כן" נשמעה צעקה של כל הכיתה.
אני ורוני התחלנו לצחוק ופתחנו.
"כן חמודות?" שאלה המורה החמודה שעמדה מול הכיתה.
רוני ישר התקרבה אליה והסבירה לה בשקט על הפרוייקט בעוד אני הסתפקתי רק בלהציץ על הכיתה.
"נופררר מה הולך?" שמעתי צעקה. סובבתי את מבטי וראיתי את כל הערסים מאתמול מסתכלים עלי בחיוך ומנופפים לי לשלום.
ראיתי גם את ההוא שקרץ לי אתמול בבוקר , זה שלא רצה להגיד לנו איך קוראים לו.. מעניין באמת מה השם שלו.
צחקתי ונופפתי להם לשלום.
ראיתי את רוני מעוותת את פניה בכעס כשהם לא זיהו אותה.
"אוקיי, אז תיקחי בינתיים את שיר קובי והחמודה שם תיקח את מאור" אמרה המורה לרוני.
קובי ומאור קמו כולם מבסוטים והתקדמו לעברינו. הלכנו לספרייה, רוני ישבה עם קובי ואני עם מאור. הם נחמדים יחסית לערסים.. אבל עדיין, ערסים.
הסברתי למאור על הפרוייקט אבל הוא לא הכי הקשיב לי, הדבר היחידי שהוא עשה זה להנהן ולהגיד 'אחלה'.
החזרנו אותם לכיתה כדי שלא יבריזו וקראנו לשיר וטל, שתי הפרחות האלה. אני אישית שונאת בנות כאלה, אבל אני חייבת להתנהג אליהן יפה.
דיברתי עם טל והסברתי לה שאני הולכת לעזור לה בלימודים ומה בעצם הפרוייקט. היא דווקא התעניינה. הסתכלתי על שיר ורוני. רוני ניסתה להסביר לשיר אבל שיר במקום להקשיב הייתה עסוקה בלפוצץ לה בלונים ממסטיק מול הפרצוף.
מעצבנת.
החזרנו גם אותן לכיתה.
זהו, התלמידים האחרונים. רוני צריכה לקחת את אלירז ואני איזה דניאל אחד.
נכנסנו לכיתה שלהם. שוב פעם עוד כמה ערסים צעקו שגם הם מתקשים וכל החרטה הזאת , אבל המורה השתיקה אותם מיד.
"אממ..אלירז אבוקסיס" אמרה רוני ואלירז קם אליה.
"דניאל אלמקייס" אמרתי וקולות חימום נשמעו בכיתה, לא הבנתי למה אבל אז ההוא ששרק לי אתמול קם.
אז ככה קוראים לו.
רוני קרצה לי. "כיף לך" לחשה לי.
"כן ממש" אמרתי לה.
המורה התקרבה אליי. "בהצלחה" אמרה לי.
"אממ…תודה" אמרתי לה מבולבלת.
"את תצטרכי את הבהצלחה הזאת" היא צחקה.
"אוקיי" מלמלתי ואני ,רוני , אלירז ודניאל התקדמנו לספרייה.
אני רק מקווה שזה לא הולך להיות קשה מידי. כי ככה זה נראה.