ערס זה לא רק מילה- פרק שש עשרה

נקודת מבט של אריאל:

הוא הכניס אותי לשירותים בעדינות, מחזיק בידי על מנת שאני לא אברח, הוא סגר את הדלת לאחר שראה שאין אף אחד בסביבה והסתובב לכיווני.
״אמרתי לך שאני ואת עוד נדבר?״ הוא שאל עם חיוך ממזרי על פניו.
״אתה נבלה.״ אמרתי לו ועמדתי בצד התא,
״בסופו של דבר כול בת נשבת בקסמיי.״ הוא אמר ונשען על הקיר, שתקתי והוא המשיך,
״כול בת! גם חזקות כמוך.״ הוא אמר עדיין מחויך,
״באמת האמנת לסיפור שאני עליתי מאמריקה ושיש לי אחים?״ הוא שאל והתיישב על השירותים,
״בולשיט.״ הוא אמר והוריד את החיוך,
״המשפחה שלי מת..״ הוא התחיל להגיד ורעש צעדים מהירים עצר אותו.
הוא העמיד אותו על השירותים ונעמד גם הוא, דלת חדר השירותים הרחב נפתחה במהירות,
״אריאל,״ הקול המוכר קרא לי, לידור סימן לי להיות בשקט, והפחד פעל, לא עניתי,
״אריאל.״ מוראל צעק שוב בקול הבס הגבוה ושוב, לא עניתי, הוא יצא והשאיר אותי שוב לבד עם לידור.
״את יודעת, אחרי המון בנות, איתך הרגשתי הכי בנוח, היה נחמד לדבר איתך, אבל היום זה יגמר, אני יעשה מה שאני יעשה וזה יגמר.״
באותו הרגע הרגשתי את עולמי מתרסק מול עיני, שוב נשמעו צעדים, הפעם הם באו בעדינות, לידור סימן לי לשתוק ופתאום פתחו את דלת התא,
״אוי סליחה.״ אמר נער שנראה בן גילנו וסגר את הדלת. לעזאזל למה הוא לא קלט שלידור עומד לאנוס אותי.
״גם הוא דפוק,״ לידור אמר שצליל סגירת הדלת נשמע.
״בואי,״ הוא אמר לי, ״תתקרבי, לאט לאט.״ הוא אמר וחייך,
״כוס אמא של אחותך,״ אמר מוראל ונכנס לתוך התא.
הוא הכניס ללידור אגרוף ויצא לו דם מהאף, לאחר קרב אגרופים חזק, שבכול כולו יצאו לי דמעות לחות על הלחיים, מוראל שיתק את לידור לרצפה, היה לו סוג של אלמנט ההפתעה בגלל שהוא בא ראשון.
יצאנו מהמועדון, מוראל עטף את כול גופי.
לאחר כמה דקות של הליכה שקטה, שברתי את השקט,
״מאיפה ידעת שאני איתו?״ שאלתי אותו בשקט,
״ביקשתי מכמה גברים לעזור לי,״ הוא אמר ועדין לא הפנה את מבטו לכיווני,
״לחפש אותי?״ שאלתי בחיוך קטן,
הוא הפנה את מבטו לכיווני וחייך גם,
״אריאל הלב שלי היה בתחתונים שלא ראיתי אותך.״ הוא אמר והסתכל לתוך עיני,
עצרתי את הלכתי מסתובבת אליו ומסתכלת גם אל תוך עייניו,
״אני אוהבת אותך מוראל.״ אמרתי עם כוונה גדולה ומלאה,
״אני מאוהב בך אריאל.״ הוא אמר ומעך את שפתיו על שפתיי בתשוקה ובחוזקה.