ערס זה לא רק מילה- פרק שמונה עשרה

נקודת המבט של מוראל:

עמדתי ליד החומה, נשען עליה בחוזקה כאילו מוציא את העצבים, אליעד ואריאל ישבו ודיברו אחד עם השני ואני עמדתי וצפיתי בהם.
אליעד התנהג ועדיין מתנהג מוזר בכול הימים האחרונים, כאילו יש משהו שמפריע לו, מאז שעברתי לכאן הקשר שלי ושל אליעד התהדק עם כול יום שהגיע וזה מטריף אותי שהוא לא מספר לי.
אריאל שלחה את כף ידה לכיוון כף ידו של אליעד, מלטפת אותה הלוך ושוב, זה הרתיח אותי מזעם, בעטתי באבן שהייתה אל מול עיני,
״כוס אמק,״ מלמלתי לעצמי והתיישבתי על ספסל שמממולי, ליטפתי את כף רגלי, שומר על המבט הצרוף שלי על אריאל,
״הכול בסדר?״ התיישבה לידי נערה מתולתלת,
״היה בסדר עד שמישהי באה,״ זרקתי בזלזול עדין מביט באליעד ואריאל,
״אתה יודע, חשבתי שאריאל היא ילדה טובה, לא ציפיתי ממנה להקשר לבן אדם כמוך.״ אמרה והלכה והיה נראה כי נפגעה.
התלבטתי האם ללכת אליה ולהתנצל או להישאר ולתצפת על אריאל ואליעד שהתיישבו בצד, בסופו של דבר בחרתי באפשרות הראשונה, אליעד ואריאל יסתדרו לבד.

נקודת המבט של אריאל:

״אל תרגיש רגשות אשם,״ אמרתי לאליעד בעודי מוציאה מתיקי חטיף בריאות שהכנסתי בבוקר, הצעתי גם לאליעד בנימוס,
״למה לא? אמא שלי חולה.״ הוא אמר והיה נראה שכואב לו להגיד זאת,
״אליעד מגיע לך חברה, אני בטוחה שאמא שלך אומרת את אותו הדבר, אתה אומר שאתה מחבב את אותה הבחורה?״ שאלתי אותו,
״מאוד, אב..״ הוא התחיל להגיד וקטעתי אותו,
״זהו, תמשיך את הקשר איתה כול עוד אפשר, אני לא אומרת שתשכח מאמא שלך, כמובן שלא, אבל זה בחורה ואתה אליעד לא מחבב בחורה כול יום,״ אמרתי בחיוך קל,
״מוראל יודע לבחור בנות.״ אמר מביט לשדרה שמולנו, חייכתי חיוך קטן ומובך,
״אני מניחה שכן.״ אמרתי לו בחזרה וגם הוא חייך,
״את יודעת,״ הוא התחיל להגיד לאחר כמה דקות של שקט,
״יש למוראל יום הולדת עוד שבוע.״ הוא המשיך והייתי בשוק,
״למה הוא לא אמר לי?״ שאלתי אותו מרימה את קולי במעט,
״אל תהרגי אותי, יש לך חבר!״ הוא אמר וגרם לי לחייך,
״אני חושבת שאני אלך לדבר איתו, ברשותך.״ אמרתי ונעמדתי, מסדרת את שולי חולצתי,
״תודה אריאל,״אליעד אמר לי שהתחלתי ללכת, הסתובבתי אליו וחייכתי,
״בכיף אליעד.״ אמרתי והמשכתי ללכת.

מנקודת המבט של מוראל:

״היי,״ צעקתי לנערה המתולתלת שהלכה במהירות, היא נעצרה והסתכלה עליי שהתקדמתי לכיוונה,
״אני מצטער המצב רוח שלי רצפה היום.״ אמרתי לה,
״ואתה מוציא את זה על אחרים?״ היא שאלה בעודה ממשיכה ללכת,
״בדרך כלל לא.״ אמרתי,
״ליאת,״ היא הסתובבה והושיטה את ידה,
״מוראל.״ אמרתי מושיט את ידי חזרה ומחייך,
״מוראל.״ שמעתי את צעקתה של אריאל, בדיוק כמו כול מבואת בית הספר,
״מה יש?״ הסתובבתי בלחץ לכיוונה, הרבה מבטים נשלחו לכיווננו ואריאל בחנה כוח אחד מהם,
״חבר׳ה,״ היא פתחה בצעקה,
״יום רביעי, בדיוק בעוד שבוע, מסיבת יום הולדת למוראל, אצלי בבית.״ היא צעקה מחויכת,
״כולכם מוזמנים.״ היא צעקה שוב, הורדתי את ראשי מסרב להסתכל עליה, מחייך חיוך קטן ומודה לאלוהים שהביא לי את הילדה הזאת.