ערס זה לא רק מילה- פרק שלישי

נכנסנו אני, רון ונוי לתוך ביתו של מור, רון הלך ישירות לחברים שלו ונוי הלכה ישירות לכיוון שולחן מרווח עם כיסאות , שם נמצאים חבריה לכיתות הגבוהות, התקדמתי לכיוון שולחן מלא במשקאות, מסתכלת על עשרות סוגי העקבים שננעלו על רגליהן של ילדות פחות או יותר בגילי, מהרהרת איתך הן מצליחות ללכת ולעמוד עליהם שעות שלמות.
לקחתי כוס זכוכית נקיה מהצד וקשית שהונחה ליד, מור, הילד שאצלו התקיימה המסיבה, נוהג להרים מסיבה כזאת לעיתים קרובות, וכאשר הוא עושה את זה בני נוער מהעיר ומחוצה לה מגיעים מתוקתקים מכף רגל עד ראש.
מזגתי לכוסי קולה קרירה מאחד הבקבוקים שהונחו שם בשורה,
״סליחה״ שמעתי מישהו קורא מאחורי, הסתובבתי בבהלה מביטה בילד שנגלה למולי, עיניו היו חומות שיערו הורם מעלה מרוח בג'ל, ושרירים עיטרו את כתפיו, הנהנתי ופיניתי לו את הדרך לעמדת השתיה, בעודו מוזג הוא פצה את פיו,
״מה השם?״ הוא שאל אותי וחיוך חושף גומות נגלה למולי,
״אריאל״ השבתי קצרות, ״אריאל מזרחי״ המשכתי,
״מוראל,״ הוא אמר והסתובב לבסוף, הוא הושיט את ידו לאות הכר, וכך עשיתי גם אני.
״מה אתה בשביל מור?״ שאלתי אותו בעודנו מתקדמים לפנים הבית שם היה יותר שקט מהמוזיקה,
״הוא לומד בכיתה של בן דוד שלי,״ הוא אמר לי ותהיתי מי הוא בן הדוד של מוראל, ״כוסאמק״ הוא מלמל כאשר הקולה נשפכה על הג'ינס הבהיר שלו, וצד חדש התגלה בו, צד שאני לא מחבבת במיוחד בלשון המעטה, הצד הערסי.
״מי זה בן דוד שלך?״ שאלתי לבסוף לאחר כמספר דקות שניסה לנקות את מכנסיו בנסיון כושל במיוחד,
״אליעד בראל״ הוא אמר והסתכל עלי, ושמתי לב כי יש לו באוזן ימין שני עגילים, אחד למעלה, ההליקס, והשני יהלום מנצנץ.
״איך את קשורה אליו?״ הוא שאל והתכוון למור,
״חברה לכיתה, 'המסיבות של מור הם מסיבות מחייבות'״ ציטתי את נוי ושיניתי את קולי להמחיש זאת, הוא גיחך,
״ככה זה כאן? יש את המסיבות הטובות יותר ויש את הממש גרועות?״ הוא שאל בעדו נשען על הכיסא ומסתכל עלי,
״אני לא מרבה ללכת למסיבות ככה שאני לא יכולה לענות לך,״ עניתי לו ישירות,
״רואים״ הוא ענה תשובה שלא ציפיתי, ״זאת אומרת, את לא לבושה כמו כולן כאן״ הוא ניסה להסביר את עצמו ואני רק הנהנתי,
״איפה את לומדת?״ הוא שאל שובר שתיקה של מספר דקות,
״באותה כיתה עם אליעד״ עניתי לו, הוא חייך והסביר את פשר החיוך כשניה אחרי,
״אני עובר לשם עוד שבוע, ההורים טסים לאוסטרליה למשלחת, שלחו אותי לדודים״ הוא אמר, חייכתי אליו בחזרה, וכאשר באתי לענות נוי באה מאחורי,
״אפשר לגנוב לך אותה?״ היא שאלה את מוראל בחיוך, ידעתי שנוי אוהבת את המראה שלו, הוא היה שזוף מעט, על גבול הטעם הטוב, הוא היה גבוה ממני כמעט בראש.
הוא הנהן והיא משכה אותי מידי,
״בוא׳נה הפעם אני חייבת להגיד שהפצצת״ היא אמרה מגניבה מבטים למוראל שצפה בנו מתרחקות,
״מה מטרת הגניבה?״ שאלתי אותה מחזירה לה בשפה דומה לזו שהשתמשה עם מוראל,
״יש מישהו שאת חייבת להכיר״ היא אמרה בחיוך,
״מי הנער האומלל?״ שאלתי והיא חייכה,
״כמה פרטים, לידור פרץ, בדיוק הטעם שלך, עינים ירוקות, שיער בהיר וקצר שמגיע עד קצת אחרי אוזניו״ היא אמרה לי,
ככול שהתקרבנו לכיוון סלון הבית זיהתי נער שהותאם בדקדוק לתיאורה של נוי, ואני חייבת להודות, הוא באמת היה נראה טוב.
״היי,״ הוא חייך שאני ונוי כבר היינו לידו, נוי חייכה החזירה את ידי למקומה והתרחקה,
״היי,״ חייכתי אליו,
״לידור,״ הוא אמר את השם שכבר ידעתי,
״אריאל,״ השבתי.
לאחר שישבנו בסלון כחצי שעה, משוחחים על החיים שלי, על החיים שלו, ועל עוד דברים שאין צורך לפרט, הוא אמר שהוא רוצה ללכת הביתה, הנהנתי אליו והתקדמנו ליציאה.
כשהגענו הוצאתי את הפאלפון בכוונה להזמין מונית,
״מב את עושה?״ לידור שאל אותי בפליאה,
״מזמינה מונית,״ אמרת באיטיות מבטאת כול אות, הוא חייך והצביע על אופנוע שהחנה בצד, ואז הוציא מפתח מהכיס, הסתכלתי עליו במבט לא מבין, הרי בישראל רשיון אפשר להוציא מגיל שש עשרה ותשע חודשים, הוא חייך והסביר,
״זהות אמריקאית״ הוא אמר,הסתכלתי עליו בהלם מוחלט,
״אתה אמריקאי?״ שאלתי כדי לאמת את ששמעו אוזניי, הוא הנהן תפס בידי ומשך אותי לכיוון האופנוע.