ערס זה לא רק מילה- פרק שישי

״בוקר טוב״ אמא אמרה לי בקול עדין טופחת לי על השכם כדי שאני יקום.
קמתי מהמיטה נשענת על הכרית מאחורי,
״את מרגישה טוב?״ אימי שאלה אותי, מתלבטת האם כדי שאני ישאר היום בבית שוב.
את ארועי אתמול לא שכחתי, לידור גרם לי להנות המון, ויום לפניו גם מוראל.
״אני חושבת שכן,״ אמרתי לאמא חוזרת למציאות, עוד יום לימודים קשה.
היא חייכה מסימנה לי לקום להתלבש ויוצאת מהחדר.
קמתי מהמיטה צועדת לכיוון הארון, לאחר התלבטות קצרה בחרתי בג׳ינס משופשף וחולצת בית ספר פשוטה, הלכתי למקלחת שוטפת את פניי ומצחצחת את שיני, התחלתי להתלבש מרגישה את הקור של החורף בא הישר על גופי, לאחר שסיימתי להתלבש רצתי לחדר והתעטפתי בסווצ׳ר מחמם.
הלכתי למטבח התיק תלוי על שתי כתפיי,
שנכנסתי ראיתי את המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש,
״מאור״ צעקתי ורצתי הישר לחיבוקו של אחי הגדול והמדהים,
״מה קורה אחות קטנה?״ שאל, מסתכל עלי אחרי שהתנתקנו מהחיבוק, חייכתי אליו חיוך גדול וחיבקתי אותו שוב.
הקשר שלי ושל מאור זה קשר שאי אפשר להסביר במילים, אנחנו מדברים על כול נושא שרק אפשר וגם שאין על מה לדבר אנחנו מוצאים על מה, מאור הוא אח שאני מאחלת שיהיה לכול ילדה בעולם ומעבר לזה, מאחלת אותו כבן זוג לכול אישה בעולם.
מעבר לזה שהוא נראה טוב, אפילו מאוד, הוא חביב והוא מפחד לפגוע באנשים.
אלה הסיבות שנכנסתי לדיכאון עמוק שמאור אמר לי שהוא מתגייס לגבעתי, לשקר אני לא יכולה, כי אני ומאור זה קשר שהוא לא מוסבר.
״יש לי מלא מה לספר לך!״ אמרתי בדרכינו לשולחן המטבח,
״להסיע אותך ללימודים?״ הוא שאל,
״גם אני רוצה.״ התפרץ דניאל לשיחה,
״דניאל מחר אני יקח אותך?״ מאור שאל בחיוך ואני התפלאתי,
״עד מתי אתה נשאר?״ שאלתי את מאור,
״יום שלישי,״ הוא ענה ואני חשבתי שהשפתיים שלי עומדות להקרע מהחיוך הגדול שהתפשט על פניי,
״שבוע?״ שאלתי בהתרגשות מובהקת, הוא הנהן וחייך אלי,
״גימלים, פרקתי את הקרסול,״ הוא אמר וכול ההתלהבות ירדה בשניה.

״תסבירי לי שוב, מי זה מוראל?״ מאור שאל אותי, ״ומי זה לידור?״ הוא המשיך,
״מוראל זה הערס, יצאתי איתו פעם אחת, אני לא יודעת אם להגדיר את זה כדייט אבל היה לי כיף מאוד״ אמרת לו בלהט,
״לידור זה האמריקאי, איתו לא יצאתי, זוכר שאמרתי לך שהייתי חולה אתמול?״ שאלתי את מאור, הוא הנהן והסתכל על הכביש,
״הוא בא לבקר,״ אמרתי לו,
״אבל לא אמרת שהוא גר רחוק?״ הוא שאל שוב והנהנתי,
״משקיען הבחור,״ הוא אמר והחנה את הרכב בחניית בית הספר,
״באיזה שעה לבוא לאסוף אותך?״ הוא שאל כאילו הוא עושה את זה כול יום,
״שתיים וחצי״ אמרתי, נשקתי ללחיו ויצאתי מהאוטו.

״היום יש לנו תלמיד חדש,״ אמרה אורלי מחנכת כיתתנו,
״אני מבקשת שתתנהגו אליו יפה,״ היא המשיכה, ״קוראים לו מוראל אוחיון והוא בן הדוד של אליעד״ רוב הראשים בכיתה הסתובבו לכיוון אליעד חוץ ממני, שידעתי את הפרט הזה כבר, ״לפי החישובים שלי, שעה שלישית הוא יהיה כאן ועכשיו מתחילים ללמוד״
השעות עברו לאיטן, כול הכיתה ציפתה בקוצר רוח לשעה השלישית ולמה? מהסיבה הפשוטה, אליעד נראה טוב, מאוד אפילו, נכון שהבנים בבית הספר שלנו טיפשים, והבנות בפרט, אבל הם יודעים לעשות אחד ועוד אחד ולדעת שגם מוראל יראה טוב.
״למה את כזאת יבשה?״ נוי שאלה אותי כמה דקות לפני סוף השעה השלישית,
״מה אני צריכה לעשות לקפוץ?״ שאלתי אותה,
״אם זה מה שיגרום לך להתלהב אז כן!״ היא אמרה.
דפיקה על הדלת כדקה לפני הצלצול העירה את כול בני הכיתה, המורה פתחה אותה ומוארל נכנס.
נוי הסתכלה עליו פעורת עיניים,
״אריאל זה מוראל מהמסיבה,״ היא אמרה לי בהלם מוחלט.
״באמת נוי?״ שאלתי בציניות.