ערס זה לא רק מילה- פרק שבע עשרה

״רולי קומי לימודים,״ אמא קראה לי מהמטבח,
״אמא אני לא מרגישה טוב,״ צעקתי עם קולי הצרוד, גרוני היה שורף כאילו הבעירו בתוכו אש וראשי הלם בחוזקה.
״מה יש?״ אימי שאלה והתיישבה לידי,
״כואב.״ אמרתי וסימנתי לה על הראש,
״ממש כואב,״ אמרתי חלש,
״קרה משהו אתמול בלילה?״ היא שאלה ברוח, מזכירה לי את ארועי הלילה. חייכתי חיוך קטן.
״אמרתי למוראל שאני אוהבת אותו,״ אמרתי לה, הקשר שלנו תמיד היה קשר טוב ומבוסס, היא מספרת לי דברים על העבודה, על קניות וכן גם למרבה הפלא על גברים וכך גם אני.
״אני צריכה לצאת לעבודה,״ היא אמרה בחיוך בעודה מלטפת את שיערי בעדינות,
״תישארי כאן היום, תכיני תה, תשימי תמצית בשביל הגרון, בי רולי.״ היא אמרה, נשקה למצחי והלכה. ואילו אני, נפלתי לשינה קצרה.

צלצול הפאלפון העיר אותי מהשינה הקצרה שנפלה בחלקי, החלקתי על הצג בכדי לענות.
״אריאלי מה קורה?״ קולו של מוראל העיר אותי הישר למציאות.
״חולה,״ אמרתי בקולי שהצריד יותר עקב השינה הממושכת,
״מה יש?״ הוא שאל ושמעתי אותו יושב,
״הגרון והראש, כואבים בצורה מפחידה.״ אמרתי לו, מחזיקה את ראשי,
״אני יבוא אליך עוד שעה, שיגמר מתמטיקה.״ הוא אמר,
״אבל י..״ התחלתי להגיד והוא קטע אותי,
״יש ואני אבריז,״ הוא אמר ולא יכולתי שלא לחייך.
״ביי אריאל, אני נכנס לשיעור חשבון,״ הוא אמר ושמעתי שהוא קם,
״מוראל אומרים מתמטיקה,״ אמרתי לו בדרכי למטבח להכין קצת תה,
״מי אומר?״ הוא שאל, מוראל יכול לעלות לי חיוך על הפנים בכול רגע נתון,
״אנשים נורמלים,״ אמרתי מורידה את ספל התה,
״את רומזת שחבר שלך הוא לא נורמלי״, הוא שאל וטריקת דלת נשמעה ברקע,
״מוראל לך תלמד.״ אמרתי לו וחייכתי,
״ביי אריאלי.״ הוא אמר לי וניתקתי.
הכנתי ספל תה, עם תמצית שסבתי לימדה אותי להכין לפני המון זמן, והתקדמתי איתו לכיוון הטלוויזיה, הדלקתי אותה לתוכניות ראנדומליות ולא מעניינות במיוחד.
משכבר שראיתי שאין שום דבר שיכול לעניין אותי, הלכתי למטבח והכנסתי שקית פופקורן למיקרוגל והוצאתי מספר חטיפים מהארון, רובם למוראל, הנחתי הכול על השולחן והתקדמת לכיוון החדר לקחת שמיכה.
לאחר עשר דקות נשמעה דפיקה על הדלת ופתחתי אותה בלי לשאול מי זה, מהנחה גלויה כי זה מוראל,
״שלום ילדה חולה,״ אמר מוראל ותפס את פניי בין ידיו מנשק את פי בעדינות,
״גרוע מאוד, כואב לי.״ אמרתי והשתעלתי בחוזקה,
״אריאלי אני צריך לדבר איתך ברצינות,״ מוראל אמר לי, מוביל אותי לסלון, הנהנתי ושתקתי.
מוראל פתח במבה צהובה ונימוחה והכניס אותה לפיו,
״זה בקשר לאליעד,״הוא פתח והנהנתי,
״אני חושב שקורה לו משהו,״ הוא המשיך ואמר,
״מה זאת אומרת משהו?״ שאלתי ולגמרי עוד שלוק מהתה החם שהכנתי,
״קורה לו משהו.״ הוא אמר בביטחון,
״זה גרוע, מאוד!״ הוא המשיך ולא נתן לי להשחיל מילה בין לבין,
״אני צריך שתדברי איתו אריאל.״ הוא אמר וכאן כבר לא נותרו לי מילים, איך הגענו למצב שאני מדברת עם אביעד?