ערס זה לא רק מילה- פרק רביעי

בבוקר שאחרי המסיבה, כולנו הינו גמורים, חצי מאיתנו בכיתה והחצי השני עדין לא יצא מהמיטה. המורה ניסתה לא פעם ולא פעמים לנסות לקלף לנו את הראש מהשולחן,
״חברה זה לא הולך ככה!״ היא אמרה וניסתה להעיר אותנו וכאשר אמרה זאת מספר ראשים מתרוממים מהשולחן ומביטים בה במבטי תגרה על כך שהעירו אותם.
״טוב, קומו״ היא אמרה לכולנו, ״קדימה לקום, עכשיו!״ היא הרימה את קולה בציווי,
הרמתי את ראשי מהשולחן מסתכלת עליה אוספת את חפציה, כמה מהתלמידים שישבו באחורי הכיתה סירבו לקום והמורה נאלצה ללכת אליהם ולהקים אותם מכיסאם. ״שלושה סיבובי ריצה מסביב למגרש, כולם״ היא צעקה על כולנו, אנחנו באולם ספורט והמורה מנסה להקיץ אותנו משנתנו במקצת.
רצתי חצי סיבוב, משהו שהיה קשה לעשות עם המגפים שנעולות על רגליי, והג׳ינס שצמוד לגופי.
כאשר סיימתי את הסיבוב הראשון פנה אלי עליעד,
״אריאל,״ צעק לי מרחוק, עצרתי את ריצתי, מביטה בו מתקדם לכיווני בריצה חלקית, גיחכתי על הכושר הגופני הנמוך בו הוא נמצא,
״מה את צוחקת, זה הסיגריות,״ הוא אמר לי,
״אז תפסיק לעשן,״ אמרתי לו שהוא כבר היה לידי ורצנו לאיטנו,
״מה זכיתי בכבוד שאליעד שלום בכבודו ובעצמו פונה אלי?״ שאלתי לאחר דקה,
״שמעתי שפגשת אתמול את מוראל,״ הוא אמר ונזכרתי בבן הדוד שלו,
״שמעת נכון,״ אמרתי ולא הבנתי לאן הוא חותר,
״שני דברים, הראשון, הוא עובר לכאן שבוע הבא והשני..״ הוא ספר עם אצבעותיו, ״הוא ביקש את המספר שלך,״ הוא אמר, חייכתי חיוך קטן בידיעה כי אני מחבבת את מוראל ביחס לערסים אחרים שאני מכירה,
״אין לך את המספר שלי?״ שאלתי שעצרנו ליד המורה, מתנשמים אחרי הסיבוב השלישי והאחרון,
״יש לי, אני שואל אם להביא לו,״ הוא אמר, הנהנתי אליו לאות אישור, הוא חייך והלך.
השעות עברו לאיטן, מתמטיקה, עברית, לשון, ספורט, למזלי ולמזלם של כול בני כיתתי אנחנו מסיימים היום באחד, ככה שאין יותר מדי שעות במערכת, בעוד כעשרים דקות נגמר השיעור האחרון והמשווע של יום הלימודים המתיש.
שלפתי מפתח מהתיק ופתחתי את ביתי הממוזג היטב, הנחתי את התיק ליד הדלת והתקדמתי לכיוון סוף המסדרון לחדרי, החלפתי את תלבושת בית הספר לבגדים נינוחים יותר והתיישבתי מור המחשב, עברתי על התראות כאלה ואחרות בפייסבוק.
לאחר כמספר דקות מוראל היקר שלח לי הודעה,
״אריאל?״ הוא שאל
״זה השם שלי,״ השבתי בציניות מוחלטת,
״מה קורה ילדונת?״ הוא שאל,
״בסדר, ילדון,״ השבתי לו במטבע זהה,
״יפריע לך אם אני יתקשר?״ שאל וכול תדמית הערס שנבנתה לה אל מול עיניי מתה,
״כרצונך אדון אוחיון,״ אמרת וכנתי אותו כאדון, לא עברה דקה וכבר צילצל לי הפאלפון ושמו של מוראל היה כתוב על הצג.
״מוראל היקר, אני מרגישה כבוד,״ פתחתי את השיחה ברשמיות, הוא צחק בקלילות,
״מה קורה אריאל מזרחי?״ הוא שאל לשלומי,
״בסדר,״ עניתי קצרות,
״מה עושה?״ שאל,
״במחשב, משתעממת במיוחד״ עניתי לו,
״מתאים לך לצאת לאיזשהו מקום?״ שאל,
״מתאים,״ עניתי וחייכתי,
״שבע וחצי בקמפוס, לבוא לאסוף אותך?״ הוא שאל ישירות,
״זה דייט?״ שאלתי עם חיוך ממזרי על פניי,
״תיראי את זה כדייט,״ הוא ענה וניתק.
לקראת הערב, בשעה שבע, כבר הייתי לבושה בחולצה כחולה וארוכה וג׳ינס עבה וארוך, סידרתי את שיערי הגולש לצמה, העדפתי שלא להתאפר, ונשארתי עם פניי הטבעיות.
בסביבות שבע וחצי מוראל שלח לי הודעה שהוא כבר למטה, לקחתי את המעיל השחור שלי ויצאתי.
״היי,״ אמרתי לו מנשקת נשיקה חטופה ללחי שלו ומחבקת אותו חיבוק קצרצר, הוא חייך חיוך קטן בעודנו מתחילים ללכת לכיוון מרכז הקניות, שהיה לא רחוק במיוחד מביתי,
״את שונה,״ הוא אמר,
״לטובה?״ שאלתי והסתכלתי עליו, הוא חייך והנהן,
״בטח״ הוא ענה, ״מה קורה?״ הוא המשיך ופתח בשיחה,
״אני בסדר, איך איתך?״ שאלתי אותו מסתכלת עליו, הוא הנהן לאות בסדר וענה לפלאפון שלו שצלצל, ״נתי אין סיכוי,״ הוא אמר לאיש או לאישה שהתקשרו, ״נתי יא בן של אלף זונות אני לא יכול אני לא בעיר,״ הוא צעק עליו וחייכתי, תדמית הערס חזרה ישירות אל מוראל.