ערס זה לא רק מילה- פרק עשרים- פרק לפני האחרון

נקודת מבט של אליעד:

״הלו,״ עניתי לטלפון שצלצל בלי הפסקה,
״אליעד שלום?״ שאל מישהו בעל קול סמכותי,
״כן.״ עניתי קצרות,
״מדברים מבית החולים'מורדכיי'״ אמר האיש ובתוך שניה התעוררתי,
״דבר.״ פקדתי עליו,
״מדובר על אמא שלך, היא מונשמת ומורדמת בחדר מיון.״ הוא אמר, ניתקתי את הפאלפון וקברתי את ראשי בין ידיי.
התקשרתי לאופק, היחידה שמחזיקה אותי בתקופה מגעילה כזאת, כול כל רציתי להיות היום ביום ההולדת של מוראל ועכשיו אין סיכוי,
״אינעל העולם,״ מלמלתי וקמתי לכיוון הארון,
״אליעד,״ אופק אמרה מהצד השני של הפאלפון,
״אופק אמא שלי מונשמת ומורדמת,״ אמרתי לתוך הטלפון בעודי נועל את הנעל השניה,
״אני יבוא איתך.״ היא אמרה בהחלטיות,
״תודה אופק,״ אמרתי בפעם הרביעית השבוע,
״זה בסדר אליעד.״ אמרה וניתקה.

נקודת המבט של אריאל:

״רולי,״ אמא אמרה ונכנסה לחדר,
״אמא,״ אמרתי והסתובבתי אליה במהירות, על גופי היתה לבושה שמלה שקניתי לכבוד יום ההולדת של מוראל, היא הייתה בצבע כחול כהה מאוד וצמודה.
״וואו,״ היא אמרה מודהמת, ואל ידעתי מאיזה סיבה, מאיל שהשמלה ישבה על גופי או בכלל שזה פעם ראשונה זה שנים שאני לובשת שמלה,
״את יפיפייה אריאלי,״ היא אמרה והתקרבה לכיווני בוחנת כול פרט בגופי, הורדתי את ראשי מובכת,
״את ומוראל באים לכאן אחר כך?״ היא שאלה והתיישבה על מיטתי,
״אני ישלח לך הודעה אני עדיין לא יודעת.״ אמרתי ונעלתי את המגף הרגיל שלי, שהותאם בצורה מושלמת לשמלה הקצרה,
הפאלפון שלי צלצל ועל הצג היה כתוב מוראל,
״נדבר אריאלי.״ אמא אמרה ונתנה לי חיבוק,
״הלו,״ עניתי למוראל,
״אריאלי מה קורה יפה?״ הוא שאל וחיוך גדול התפשט על פניי,
״טוב מוראל איך אצלך?״ שאלתי ומחרתי מעט סומק אדמדם על לחיי,
״מדהים את מוכנה?״ הוא שאל אותי, הסתכלתי על צג השעון שהורה על השעה שש בערב,
״כן,״ ענית לו מפזרת את שיערי,
״יופי, אני למטה.״ הוא אמר וחייכתי,
״בוגר מוראל.״ אמרתי ולקחתי את השקית עם המתנה שקניתי למוראל,
״יאלה בואי.״ הוא אמר,
״ביי מורי.״ אמרתי לו וחייכתי על הכינוי שדבק לו על ידי.