ערס זה לא רק מילה- עונה שניה פרק שמיני

נקודת המבט של מוראל:

לבשתי טישרט כחולה חלקה וגינס צמוד ובהיר, כאשר שני הבנות שכרגע אחת מהם היא המרכז בחיי דפקו בדלת.
״היי,״ מלמלתי למראה בתי בת החמש עשרה והאמא של בתי, שהולבשה בצורה שנאותה לעורכת דין, חולצה לבנה ומכופתרת וגינס שחור ארוך וצמוד.
״שלום.״ דניאל אמרה בשמחה והביאה לי חיבוק,
״היי.״ מלמלה אריאל מבין שפתיה והושיטה לי את היד ללחיצה.
פתחתי את הדלת וסימנתי להם בעזרת ידי להכנס.
״בואו שבו.״ אמרתי וסימנתי להם לבוא לשבת בסלון העור החדש.
״אריאל?״ שאלתי שהיא שמטה את ראשה כלפי מטה,
״כן?״ היא העלתה אותו המהירות,
״הכול בסדר?״ שאלתי והסתכלתי עליה,
״הכול מעולה.״ היא ענתה וחייכה חיוך זהב.

״האוכל טעים.״ דניאל שברה את השקט לאחר מספר דקות של הארוחה,
״כן, האמת היא שענבל עזרה לי להכין אותו.״ מילמלתי וגירדתי בראשי במבוכה,
״אף פעם לא ידעת לבשל.״ אריאל מלמלה והכניסה לצפייה ביס נוסף של אורז לבן ורך,
״אך פעם.״ אישרתי את דבריה בחיוך.
״כמה זמן הייתם ביחד?״ דניאל שאלה אחר כך,
״חמש שנים.״ ענינו אני ואריאל יחד,
״למה עזבת את אמא?״ היא שאלה ולאחר שניה הוסיפה ״אתה אדיוט.״
״דני.״ אריאל גערה בה וסובבה את ראשה לכיוונה בכעס.

נקודת המבט של אריאל:

ראשי השטני והחלק היה אסוף מעלה בעזרת קליפס בלבד, תני השחור והיקר היה מונח לצידי. בגדיי, שעוד נשארו משעות הבוקר, היו חלקים ומבריקים.
ככה הופעתי ביתו של מוראל, האבא של בתי.
הסתכלתי על מוראל, סורקת את גופו החטוב אך עם כך שרירי ויפיפה בצורה מפליאה, לאחר מכן עברתי לפניו, שעליהם היו מספר זיפים, שיערו לא השתנה, נשאר כשהיה, תספורת קצוצה וגבוהה, יפה תואר, כמו תמיד.

נקודת מבט של דניאל:

לאחר הארוחה, אמרתי להם שאני הולכת לעידן, שגר בבית ממול, במטרה לתת להם לדבר.
״היי.״ אמרתי ונכנסתי אליו לחדר,
״או או מה יש?״ הוא שאל והתקדם לכיווני,
״זוועה, הם עכשיו לבד אצל מוראל, אני בספק אם שניהם יחיו אחר כך.״ מלמלתי ונפלתי על המיטה ביאוש,
״את לא נראית משהו.״ הוא אמר וחייך,
״אוי תודה אדון עידן.״ עניתי בציניות, מכנה אותו בכינוי ״אדון״.
״איך היה שם?״ הוא שאל לאחר מספר דקות,
״האוכל היה אלוהי, היה שקט, כול אחד ומחשובתיו לו.״ סיכמתי שעה וחצי במשפט,
״האוכל של אמא שלי, ברור שהוא יהיה אלוהי.״ הוא אמר וחייך, הנהנתי.
״אז מה הולך להיות עכשיו?״ הוא שאל בהיסוס,
״אני ישמח לענות לך על זה, אחרי השיחה שלהם.״ עניתי לו,
״אני מקווה שאחרי השיחה הזאת יהיה לך שתי הורים ולא רק אחד.״ הוא אמר בחיוך,
״אני מקווה גם.״ מלמלתי וחיוך קטן הסתנן מפי.