ערס זה לא רק מילה- עונה שניה, פרק שישי[מרתון]

נקודת המבט של מוראל:

סרקתי את הבית, מסתכל על הרהיטים הצחורים שהיו מסודרים אחד כנגד השני בצורה מדויקת במיוחד. תמיד ידעתי שאריאל רוצה בית כזה, בית שיהיה נקי תמיד, שאוירה טובה תשרה בו באופן קבוע.
לא נפרדתי מאריאל מרצון, היינו ביחד חמש שנים, נפרדתי ממנה כי ידעתי שזה מה שצריך להעשות, היא צריכה מישהו שיש לו רמה, לי לא היה באותו הזמן.
בשניה אחת היא עמדה מולי, בג׳ינס סקיני צמוד וכהה ונעלי עקב בגובה של עשרים סנטימטר, חולצה מכופתרת ולבנה שהשתלבה באופן מושלם עם השיער החום והחלק שלה.
עם כמה שהיא הייתה מבוגרת כך היא נראתה גם צעירה, היא בחנה אותי ורק לאחר כדקה היא הבינה שזה אני. היא גמגמה למספר שניות ואז שלחה את דניאל, שהסתבר באופן ברור כי היא הבת שלי. הדמיון ביננו היה כול כך חזק שאפילו לא צריך בדיקת רקמות.
״למה באת?״ היא שאלה ולא הסתכלה לי בעיניים,
״דניאל ביקשה, היא הבת שלי, למה לא סיפרת לי?״ שאלתי אותה בלחש,
״נפרדת ממני,״ היא מלמלה, ״ואני כמו סתומה התחלתי להאמין שיש סיכוי לעתיד משותף, אתה הרסת את מה שהיה בינונו מוראל, הקשר שלנו היה חזק,יותר מכול קשר שנתקלתי בו בחיים, אתה בחרת לפרק את זה.״ היא אמרה והסבה מבטה הישר אל תוך עיני,
״את לא מגיעה לי.״ אמרתי אחרי דקה שרק הבטנו אחד בשני, זיכרונות מהעבר צפו בזה אחר זה.
הפגישות השבועיות שלנו שאחד מאיתנו חזר מהבסיס, התיכון המשותף, הפעם הראשונה שטסנו לחו״ל ביחד. הכול הזכיר אותה ועכשיו היא עמדה מולי.
״זה לא משנה את העובדה שאהבתי אותך, אתה היית האהבה הראשונה והאחרונה שלי.״ היא אמרה ודמעה זלגה מעיניה ומצאה את דרכה לפיה ולאחר מכן לגרונה,
״תביני אותי.״ ביקשתי ממנה בתחינה,
״להבין מה?״ היא שאלה בלחש.
״אריאל, היא הבת שלי, תרצי או לא. חמש עשרה שנה, שיש לי בת ואת הרחקת אותה ממני, אני לא הולך להרחיק ממני שוב.״ אמרתי וקמתי באחת,
״אל תפנה לבית משפט.״ היא אמרה ונעמדה מולי, עמדנו קרוב,
״אותו הבושם.״ מלמלתי שהרחתי את הבושם שהיא הייתה משתמשת בו פעם,
״אל תפנה לבית המשפט.״ היא חזרה על דבריה והתרחקה צעד אחורה,
״אני לא אפנה אם את לא תעשי בעיות.״ אמרתי והסתכלתי עליה, היא הנהנה במהירות.
״דניאל.״ אמרתי כשפתחתי את הדלת של חדרה בקצה המסדרון בקומה השניה,
״מה?״ היא שאלה במהירות וקמה מהמיטה,
״אני יבוא לאסוף אותך מחר אחר הצהרים מבית הספר?״ שאלתי בחיוך קטן והתקדמתי לכיוונה, היא חייכה חייך גדול והתקדמה לכיווני.
״כן, אבא.״ היא אמרה וליפפה את ידיה סביב צווארי.