ערס ה לא רק מילה, פרק חמישי ושישי.

נקודת המבט של עידן:
״איפה היית?״ שאלתי את מוראל, שבדרך כלל בארבע בדיוק אוכל אצלנו ארוחת צהריים,
״איפה אבא שלך?״ הוא התעלם ולא ענה, הוא נגס עוד ביס מהשניצל שנח בשולי צלחתו,
״צריך להגיע.״ אמרתי והסתכלתי עליו,
״לא ענית לי איפה היית…״ אמרתי וגם אני לקחתי ביס,
״אתה לא תאמין,״ הוא אמר לאחר מספר שניות,
״דבר יאדיוט.״ אמרתי לו והענקתי לו בעיטה קטנה,
״גיליתי שיש לי ילדה,״ הוא אמר וגרם לי לנחנק מהים ששתיתי,
״הכנסת בחורה להריון?״ בלי משים יצא לי צעקה במקום לחישה,
״זה היה לפני חמש עשרה שנה,״ הוא התגונן,
״הופה יש לך ילדה בת חמש עשרה?״ שאלתי אותו בחיוך ממזרי,
״טמבל, זו הבת שלי, אל תעלי לי את העצבים.״ הוא אמר והסתכל עלי במבט חודר,
״לא מתאים לך רציני.״ אמרתי וקפצתי מהכיסא,
״סתום.״ הוא אמר וזרק עלי את כדור הפנינג פונג שהיה לידו.

״דניאל?״ התקשרתי אל דניאל, הילדה שפגשתי בתחנה לפני כמה ימים.
לא דיברתי איתה מאז, לא בגלל שלא רציתי, אלא בגלל שלא יצא, התחיל החופש.
״היי מי זה?״ היא שאלה בקול קטן,
״עידן,״ אמרת והיא שתקה, ״מהתחנה…״ ניסיתי להזכיר לה,
״אה עידן היי.״ היא אמרה והיה נשמע כי היא מחייכת,
״מה קורה דניאל?״ שאלתי ונשכבתי על מיטתי,
״אני בסדר מה איתך?״ היא החזירה את השאלה אלי,
״תהיתי אם את רוצה שנצא לאנשהו,״ אמרתי בחיוך,
״לצאת? לאן?״ היא שאלה לאחר כשניה,
״מה את מעדיפה מסעדה או סרט?״ שאלתיי בעודי חולץ את נעליי,
״אני מניחה שמסעדה,״ היא אמרה בחיוך,
״רגע אמא, אני בטלפון,״ היא צעקה אחרי כשניה כול כך חזק, שאני מניח שהיא החרישה אותי,
״היום מתאים לך?״ שאלתי אותה והסתכלתי על השעון, שהורה על השעה 7:40,
״מתאים.״ היא אישרה,
״תשמע אני חייבת ללכת, איפה נפגש?״ היא שאלה בחיוך,
״אני יבוא לאסוף אותך תסמסי לי את הכתובת?״ שאלתי אותה בקול ידידותי למדיי,
״סגור,״ היא אמרה והוסיפה לאחר שניה ״ביי.״

״היי.״ היא אמרה שהיא סגרה את הדלת, היא התקדמה לכיווני, ידייה היו בתוך הכיסים ושערה היה פזור ושמוט על כתפיה, היא לבשה מכנסי גינס צמודים ומעיל מכופתר וכהה,
״היי,״ אמרתי וחיבקתי אותה שהיא הגיע אלי,
״מה קורה?״ היא שאלה כשהתחלנו ללכת,
״בסדר איך אצלך?״ שאלתי והסתובבתי לכיוונה,
היא נראתה טוב, על סף המאוד טוב, יש לה עיניים גדולות וכחולות ושיער חום וגלי.
״לא משהו, אמא שלי לא מתייחסת אלי.״ היא אמרה ונמנעה מלהביט בי, התקתי מבטי מפניה ושתקתי למשך דקה,
״למה?״ שאלתי לבסוף,
״אני מרגישה שהיא מתחשבת רק בעצמה, כאילו אני לא בבית, כאילו היא היחידה שקיימת.״ היא אמרה במהירות והפנתה מבטה לכיווני,
״זה קורה לכול ילד בגיל נוער.״ אמרתי לה בהזדהות,
״לכול בן ובת נוער יש אבא,״ היא מלמלה בשקט אך שמעתי את שאמרה,
״אין לך אבא?״ שאלתי אותה ועצרנו בכניסה למסעדה פשוטה שממוקמת בקצה הרחוב,
״יש לי, אמא שלי נדע שאני יכיר אותו, הוא עזב אותה.״ היא פתחה בפניי את ליבה.
היא התיישבה מולי,
״איך את הכרת אותו?״ שאלתי אותה,
״זה מסובך,״ היא מלמלה, ״דוד שלי עזר לי, הוא הכיר אותו שהוא ואמא שלי עוד היו חברים.״ היא אמרה וחיוך מגוחך נבע מפייה,
״זה פשוט פתטי.״ היא מלמלה ונשענה על הכיסא,
״טוב מי לא מפסיקה לדבר על עצמי, תספר קצת על עצמך?״ היא אמרה בחיוך וחזרה לשבת מולי,
״קוראים לי עידן שלום, בן שש עשרה, עולה ליא׳, אוהב כדורגל, לא מעשן, רק לפעמים, בסיבות מיוחדות, שותה קצת, שיוצא.״ סיפרתי לה את האמת כדי לא ללכת סחור סחור,
״נחמד.״ היא אמרה וחייכה חיוך קטן,
״מה נחמד? תורך.״ אמרתי לה והחיוך שלה גדל,
״קוראים לי דניאל אוחיון, בת חמש עשרה, עולה לי׳, לא יוצאת הרבה, לא משקיעה במראה חיצוני יותר מדיי וכמו שהבנת, אין לי אבא.״ היא אמרה ושתקה, שתקתי גם וכשהיה אחרי זה, המלצרית באה ופתרה אותנו מהמצב המביך,

״אבא שלי גם היה ערס פעם.״ אמרתי שכבר אכלנו את הקינוח.
מצאנו את עצמנו מדברים יותר משעה וחצי כול אחד על החיים של עצמו, בלי הפסקה.
״אני מבינה מאיפה הגנים.״ היא אמרה בחיוך,
״אני לא ערס.״ אמרתי לה והיא לקחה ביס מהגלידה הלבנה שהחלה להנמס,
״בכלל לא.״ היא אמרה בציניות מובהקת,
״אני לא.״ אמרתי וחייכתי.
סימנתי למלצרית להגיש לנו חשבון, היא הביאה צלחת כסופה שעליה נחה קבלה בסך מאה ושמונים שקל, הנחתי שטר של מאתיים וקמתי.
״מה את מספרת על אבא שלך?״ שאלתי אותה והיא הסתכלה עלי מופתעת,
״הוא בן אדם טוב.״ היא אמרה לבסוף,
״הוא אמר שהוא רוצה שנצא קצת, שנכיר אחת את השני, זה מוזר פתאום לבסס את החיים שלך מחדש, פעם שהיו מביאים לי דף והיה כתוב ״שם האב:״ לא הייתי רושמת כלום, אני מניחה שהיום אם יביאו לי השם של אבא שלי יתנוסס עליו.״ היא אמרה והסבירה את שהיה לפרטי פרטים,
״מה השם של אבא שלך?״ שאלתי והיא הסתכלה על המדרכה,
״מוראל אוחיון.״ היא אמרה וגרמה לי לעצור באמצע הדרך.
היא התקדמה עוד צעד אחד וכשהיא ראתה שעצרתי היא הסתובבה לכיווני,
״מה יש?״ היא שאלה והסתכלה עלי, ״אתה מכיר אותו?״ היא שאלה שוב,
״הוא בן דוד של אבא שלי.״ מלמלתי והמשכתי להתקדם,
״והוא אמר לי היום שיש לו בת, הייתי בשוק, אני חושב שבכלל לא האמנתי לו.״ אמרתי בכנות,
״זה אומר שאתה ואני…״ היא התחילה להגיד,
״בני דודים,״ השלמתי אותה, ״מדרגה שניה.״ אמרתי במהירות וחיוכים התפשטו על פנינו.