ערסית והוא??? פרק 12

היי מקווה שתאהבו ותגיבו בבקשה זה באמת חשוב לי אוהבת אתכם <3 <3 שבת שלוםם

פרק 12
נ.מ. מאיה
ב11 דוד ואני יצאנו מבצפר לכיוון הבית שלו ששם אנחנו אמורים לפגוש את עומר. אני מתה עליו הוא כמו דוד רק לא מעשן ושותה, הגענו וראיתי שהוא בדיוק יצא מהאוטו והוציא את הדברים. ישר רצתי אליו וחיבקתי אותו. התגעגעתי אליו הוא כמו אח שלי אם לא יותר חיבקתי אותו חזק כמו לא יודעת מה. ואז דוד אמר
"היי היי תתרחקו למה אני עוד יחשוב שיש בינכם משו" אמר
"חח אל תדאג" עומר אמר וחיבק את דוד חיבוק בנים כזה.
נ.מ. עומר
הגעתי לדוד וישר מאיה רצה לחבק אותי, איך התגעגעתי אליה החום שלה.
אחרי החיבוק עם דוד החלטנו שנלך לאיזה בית קפה ואז נראה עוד..
בסוף החלטנו ללכת לקניון לשבת שם באיזה בית קפה ואז נסתובב קצת. כל הדרך דוד ומאיה רבו על המוזיקה עד שפשוט כיביתי את הרדיו כולי מת מצחוק.. אין אין אפשר לחשוב שהם זוג שנשוי איזה 50 שנה עם הריבים שלהם. שהגענו לקניון מאיה ישר רצה לאיזה חנות תכשיטים, וואלה זאת אין לה אלוהים שזה מגיע לתכשיטים נראלי יש לה איזה 200 עגילים.. אחרי שמאיה כמובן קנתה איזה זוג עגילים.. הלכנו לאיזה בית קפה, התיישבנו שמאיה בעמצא ודוד ואני לידה. המלצר ניגש אלינו ראיתי שהוא דפק עיניים למאיה חטפתי קצת עצבים.. קצת הרבה, דוד בכלל עלה לו הסעיף ומאיה לא סמה לב שהוא קרץ לה אז היא לא הבינה מה יש לנו שאנחנו עצבניים ככה.. הגיע האוכל והמלצר בכלל דפק לה חיוך כזה שרציתי לשבור אותו, היא נתנתה לו מבט כזה של אי התענינות והוא הלך. דיברנו קצת והבנתי שהיה למאיה כמעט חבר רק שהוא יצא קקה ופגע בה.. וואה וואה מה אני עושה לו שאני רואה אותו.. שסיימנו הזמנו חשבון וראינו משו על החשבונית:
"להוא עם השיער השחור (דוד) זה המספר שלי *******054" מאיה ואני התפוצצנו מצחוק ואז היא אמרה:
"יפה לך אולי יהיה בינכם משו" וקרצה לדוד, ודוד בכלל כולו לא יודע איפה לקבור תצמו ופשוט קם ואנחנו איתו מתים מצחוק ביציאה המלצר קרץ לו שוב ודוד פשוט יצא מהר מהמקום. מאיה ואני כבר הפסקנו לצחוק אחרי איזה 10 דקות שאנחנו מסתובבים ומאיה כבר עם 4 שקיות שכולן מחנויות תכשיטים.. הסתובבנו עוד קצת וחזרנו הביתה חוץ ממאיה שבאה אלינו. דוד פרש לישון ומאיה ואני ישבנו קצת בסלון וראינו סרט. טוב לא ראינו יותר דיברנו לנו.. איך איך היא לא מבינה שאני אוהב אותה איך?? אחרי שעה נראלי היא אמרה שהיא זזה וליוותי אותה הביתה להיות איתה עוד קצת, שהגענו היא חיבקה אותי חזק ולחשה לי באוזן:
"התגעגעתי אליך מאוד, אני שמחה שאתה פה" חייכתי ולא יכולתי יותר התנתקנו מהחיבוק אבל לא לחלוטין, הסתכלתי לה בעיניים הרגשתי כולי מלא צמרומורות ולאט לאט הנחתי את השפתיי על שלה, היא לא התנגדה. זאת הייתה נשיקה עדינה אבל שאומרת כלכך הרבה.. אי אפשר להסביר מה עובר עלי כרגע כולי צמרמורות ומלא רעב אבל לא רעב רגיל לאוכל, רעב אליה אני מרגיש שאני לא יכול לשבע ורק רוצה עוד, עוד מימנה, עוד להיות איתה, אני רוצה להיות איתה!
התנתקנו והיא אמרה:
"אז אנחנו..?" והסמיקה
"תלוי אם את רוצה" אמרתי
היא הרימה את הראש ונשקה אותי אבל הפעם נשיקה קצרה יותר
"זה עונה לך על התשובה?" היא אמרה
"אמ.. לא ממש" אמרתי ונישקתי אותה הפעם נשיקה יותר ארוכה. התנתקנו והיא אמרה:
"רגע מה עם החבורה מה הם יגידו? ודוד? הוא ירצח אותי ואותך ביחד"
"תשאירי את זה לי טוב?" אמרתי והיא הנהנה לחיוב. היא נכנסה הביתה לא לפני שנתנה לי נשיקה קטנה משאירה אותי עם חיוך אידיוטי על הפרצוף. כל הדרך חשבתי על איך לעזאזל אני אגיד לדוד בלי שהוא ינסה לרצוח אותי.