ערסים הם בהחלט לא הטיפוס שלי- פרק 2
אלוהים אני כל כך מקווה שתקראו ותאהבו.
הילטתי להמשיך את הסיפור ואני מקווה שיעלה פרק לשבוע.
תודה לקוראים!
—
נכנסתי לבית וסגרתי את הדלת אחריי.
״אני בבית!״ צעקתי.
״רוצה כיף על זה?״ דניאל ירד במדרגות והכניס סיגריה לפיו. נעצתי בו מבט נגעל והשלכתי את התיק על הרצפה.
״חן תרגיעי את החבר שלך!״ צעקתי לה בכעס ובתקווה שתשמע את קולי מבעד לדלת הסגורה ולמוזיקה המזרחית הכבדה.
״דניאל דיי להציק!״ חן הפצירה בו, הוא גיחך והדליק את הסיגריה.
דניאל לא באמת היה החבר של חן, הוא היה עוד אחד מההרבה ידידים שהיו לה, אותו שנאתי במיוחד… הוא היה קרציה.
״טוב אימא!״ קרא בהתחכמות ויצא אל הגינה בכדי לעשן.
הלכתי אל המטבח בכדי למזוג לעצמי אוכל שאימא הכינה יום לפני כמו תמיד.
צלצול טלפון נשמע, ליקקתי את אצבעותיי ועניתי.
״היי,״ אמרתי בחיוך נרגש.
״היי יפה.״ דן היה בצד השני של הקו והלב שלי חייך כמו תמיד כשאנחנו מדברים.
״סיימת ללמוד?״ שאלתי והכנסתי את צלחת הזכוכית המלאה בעוף ותפוחי אדמה למיקרו.
״כן, אני בדרך אלייך.״
״מחכה לך.״
ניתקתי את השיחה והתיישבתי לאכול בזמן שבטווח הראייה שלי דניאל עומד בחוץ ומעשן.
מצאתי את עצמי בוהה בעשן שהוא משחרר מפיו באיטיות ואיך הוא מצמצם את העיניים החומות שלו בזמן שהוא מביט למעלה.
התפוח אדמה שנפל על הרצפה ניתק אותי מהבהייה ומיהרתי לנקות את זה.
בדיוק כשסיימתי לאכול ולאחר ששטפתי את הצלחת שלי ואירגנתי את המטבח קצת דן דפק בדלת ואני מיהרתי לפתוח לו אותה.
חייכתי. הוא חייך בחזרה ונכנס.
דן השליך את התיק שלו על הרצפה ותפס במותניי בזמן שהוא רכן לנשק אותי.
דן גבוה בצורה מטורפת כך שאני מגיעה לבטן העליונה והמוצקה שלו, היו לו כתפיים רחבות ושרירי חזה שיכולים להפיל כל אחת מהרגליים. כולל אותי.
״חמודים.״
התנתקתי מדן ושמתי לב שדניאל נכנס, גלגלתי את עיניי ונענעתי בראשי.
״בוא נעלה אליי,״ לחשתי וניסיתי לתפוס את תשומת הלב של דן שהייתה מרוכזת בדניאל, הוא לא אהב אותו בדיוק כמוני.
דן הנהן ומשכתי אותו אחריי במדרגות, סובבתי את ראשי בכדי להביט בדניאל שקרץ לי בממזריות. הלב שלי החסיר פעימה בגלל הקריצה המטופשת.
נכנסו לחדרי, סגרתי את הדלת אחרינו ונעלתי אותה.
״יותר טוב,״ דן לחש כשהסתובבתי והצמיד אותי לדלת, צחקקתי והוא נישק אותי, תפסתי בשערו ומשכתי אותו קרוב יותר בזמן שהרים אותי כנגד הדלת וכרכתי את רגליי סביב מותנו.
״אני חברה איומה שלא שאלה אותך אם אתה צמא אפילו.״ ניתקתי אותו ממני ונאנחתי.
״תאמיני לי שאם הייתי צמא הייתי פותח את המקרר כמו גדול ומוזג לי משהו.״ גיחך והניד בראשו באטיות, ״אבל עכשיו אני רעב.״ עיניו ריצדו על כל גופי והוא נשך את שפתו התחתונה.
הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות ואיך הבטן התחתונה שלי מתחילה לדגדג כשדן הביט בי בדרך שרק הוא יכול.
הוא חזר לנשק אותי בתשוקה בזמן שידיו מטיילות במורד החולצה שלי עד לשוליה, הוא עצר בכדי לפשוט אותה וחזר לנשק אותי.
הרגשתי חסרת סבלנות בזמן שניסיתי לפשוט את חולצתו.
״לאט לאט ילדה,״ הוא לחש באזני ופשט בעצמו את חולצתו.
״אוהבת?״ שאל בהשתחצנות. העברתי מבט סוקר על פלג גופו העליון.
״נחמד כזה,״ הקנטתי אותו והוא חייך בשובביות.
״אה כן?״ הרים גבה והנהנתי בביטחון.
״אני אשתדל יותר פעם הבאה,״ הבטיח בצחוק וצחקקתי למרות שלא הבנתי כלל למה התכוון.
״למה את חייבת להיות כל כך יפה?״ שאל במין רוגז מדומה.
״כי יש לי חבר שגורם לי להרגיש ככה.״ חיככתי את אפי בצווארו והרגשתי את נשימותיו הכבדות על צווארי.
״תני לי מעט ממך שוב להרגיש את השלמות שלך…״ שמעתי את חן שרה בקולי קולות והורסת לי את הרגעים הכי אינטמיים עם חבר שלי.
״חן תשתיקי את הזוועה הזו!״ צרחתי ודן הניח את מצחו על בית החזה שלי בזמן שכפתיו רועדות מצחוק.
״תזדייני בשקט!״ קראה בגסות והאדמתי.
בשלב הזה דן לא הפסיק לצחוק עד כדי כך שהוא הניח אותי על הקרקע.
״מה מצחיק דביל?״ דחפתי אותו שוב ושוב עד שהוא נפל על המיטה שלי וקרסתי עליו.
״אני מכור אלייך ריאלי…״ המשיך לצחוק ותפסתי בפניו בעזרת שתי ידיי.
״אתה צוחק על כאלה שטויות,״ אמרתי מיואשת והסתדרתי כך שאני עליו ורגליי בצידי גופו.
״את לא שטות.״ הוא התיישב ואחז באגני בכדי לקרב אותי אליו.
״אתה דפוק.״ צחקקתי והצמדתי את מצחינו.
״אם הייתי מספיק דפוק להתאהב בך אז כן… אני דפוק,״ הסכים איתי והשכיב אותי על המיטה.
פתחתי את כפתורי הג׳ינס שלו והוא משך אותו מטה, הורדתי גם אני את הטייץ השחור שלי ודן חזר לגהור מעליי.
״עאלק הבטחתי לעצמי להישאר בתולה עד לנישואים,״ זלזלתי וזרקתי את הטייץ על הרצפה.
״חצי קיימת.״ דן נישק אותי וקימטתי את מצחי, ״אנחנו עוד נתחתן ילדה,״ אמר בנימה של הבטחה וחזר לנשק אותי בזמן שהוא מוריד באטיות מייסרת את התחתונים מגופי.
״אני אוהבת אותך,״ לחשתי אל תוך הנשיקה.
״אני יודע.״ יכולתי להרגיש את חיוכו הממזרי על שפתיי.
״זה מתחיל לעבור לי…״ הזהרתי בצחוק.
״גם אני אותך, גם אני אותך,״ אמר במהירות ונישקתי אותו.
—
״מה השעה?״ שאלתי ושיחקתי באצבעותיי.
״רבע לשש,״ דן ענה ונישק את קודקוד ראשי.
סידרתי את השמיכה על החזה שלי ונשענתי על החזה של דן.
״אני הולכת להביא שתייה,״ הודעתי ודן הנהן.
קמתי מהמיטה ולבשתי את הפיג׳מה שלי שהייתה על הכיסא.
כשירדתי במדרגות ראיתי את חן שכובה על דניאל שישב על הספה וצפה בכדורגל.
״תגיד לי אין לך בית?״ שאלתי בעצבים.
״אריאל!״ חן הפצירה בי.
״תגידי לי אין לך רגליים לפתוח?״ דניאל לא נישאר חייב ופערתי את פי.
״דניאל!״ חן צעקה שוב. לקחתי את מה שהייתי צריכה ועליתי בעצבים.
״חתיכת מטומטם!״ קראתי וטרקתי את הדלת אחריי. דן הזדקף והנחתי את בקבוק השתייה ושתי כוסות הפלסטיק על הרצפה.
״מה קרה?״ דן שאל ונדתי בראשי.
״סתם… זה דניאל…״
״מה עשה החרא הקטן?״ דן כבר מיהר לקום מהמיטה בכדי לרדת ולסדר לדניאל את הפרצוך מחדש.
״כלום דני… סתם ילד חסר בית.״ תפסתי בידו ומשכתי אותו בחזרה למיטה, הוא נאנח. ומשך אותי אל תחת זרועו.
״אני לא אתן לאף אחד להשפיל אותך.״
״זה בסדר לא בדיוק לקחתי ללב,כמו שאמרתי סתם ילד מטומטם…״ שיקרתי, מאוד לקחתי ללב, אני בן אדם שלוקח ללב.
כעסתי גם שחן לא אמרה כלום חוץ מלתת צעקה מטומטמת.
״סתם ערס…״ מלמלתי.
תגובות (4)
אהבתי את הסיפור אבל לא כל כך הבנתי את הדמויות אז אם תוכלי יותר לפרט עליהם אני אשמח :) מצפה להמשך
אהבתי מאוד! הכתיבה שלך מקסימה.
אני כל כך שמחה שהמשכת… מחכה להמשך!
תמשיכיי