ערס זה לא רק מילה- פרק שביעי

״היי,״ אמרתי לגבר בעל העיניים החומות, שנטו באופן מפחיד להיות ירוק,
״מה את חברה של עידן?״ הוא שאל בחיוך,
״ידידה,״ תיקנתי אותו וחייכתי חיוך קטן,
״אליעד.״ הוא אמר ולחץ לי את היד,
״דניאל.״ אמרתי וחייכתי,
״טוב אבא, אני ודניאל נעלה למעלה.״ עידן מלמל והחזיק בידי, מוביל אותי למעלה במעלה המדרגות.
״איפה מוראל?״ שאלתי אותו שכבר הגענו לחדרו למעלה,
״בבית שלו.״ הוא אמר וחלץ את נעליו,
״איפה זה הבית שלו?״ שאלתי והתיישבתי בכיסא אפור שמונח בקצה החדר,
״כאן ממול.״ הוא אמר והצביע על החלון.
הקשר שלי ושל אימי דעך מיום ליום. היא התנגדה שאני אכיר את אבי לעומק, כששאלתי אותה למה, היא לא ענתה, אני מניחה שזה בגלל שהיא מפחדת שהוא ינטוש גם אותי.
לעומת זאת הקשר שלי ושל מוראל מתחזק בכול יום שעובר, הוא מכבד אותי, אני מכבדת אותו. אנחנו מכבדים את הפרטיות אחת של השני.
״מה באלך לראות?״ עידן ניתק אותי מהמחשבות בכך שהוא זיפזפ בערוצים ללא הפסקה,
״לא מפריע לי…״ מלמלתי והוא העביר לראות חמישים וחמש, כדורגל,
״לא. לא זה.״אמרתי וחטפתי לו את השלט בחיוך,
״אמרת מה שאני רוצה,״ הוא אמר והתמם.
זיפזפתי בערוצים בחיפוש אחר סדרה או סרט מוצלח להעביר את הזמן יחד עם עידן.
״הנה זה של אדם סנדלר תשאירי.״ הוא אמר ונשען על מסעד המיטה.
״טוב.״ מלמלתי והנחתי את השלט.
״תגידי יש לך קשר לליאור אוחנה?״ הוא שאל לאחר מספר דקות,
״לא.״ אמרתי והסתכלתי עליו, ״מי זה?״ שאלתי לאחר מספר שניות.
״חבר שלי, את דומה לו בצורה מפחידה. הוא בשכבה שלנו.״ הוא אמר וניסיתי לחשוב מי זה ליאור אוחנה המדובר,
״אה, זה מכיתה יא׳5?״ שאלתי לאחר כדקה,
״כן. גבוה עם קוצים, הוא אוהב ללבוש גינסים מוזרים כאלה.״ הוא אמר בנסיון לתאר לי את ליאור,
״לא מכירה…״ אמרתי והוא הנהן.

״מה עם אמא שלך?״ מוראל שאל שישבנו במסעדה ביחד, ״חזרתן לדבר?״ הוא המשיך לאחר שניה,
״לא.״ מלמלתי ולקחתי חתיכת ציפס צהובה וספוגה בשמן,
״היא ממש שונאת את זה שאת מדברת איתי?״ הוא שאל ולקח ביס מההמבורגר שהכין,
״היא מפחדת שאתה תעזוב גם אותי,״ אמרתי בכנות לאחר מספר שניות,
״מפחדת?״ הוא שאל וחיוך ציני הופיע על פניו,
״מפחדת.״ אישרתי את דבריו,
״מה דעתך שתבואו ביחד לארוחה אצלי בדירה?״ הוא שאל בחיוך וניגב את שפתיו בעזרת נייר,
״זה יכול להיות נחמד.״ אמרתי בחיוך,
״מחר בשבע?״ הוא שאל,
״מחר בשבע.״ אישרתי את דבריו.