עמוק מתחת לפני השטח פרק 8
"אני לא יודעת למה … אני לא יודעת מתי ואיך אבל אני פשוט לא יכולה יותר".
מזל טוב הגעתם לבית משוגעים כנראה שקייטי לא תענה בזמן הקרוב לטלפון כי היא התפגרה.
מצחיק, מה ? איך שאני סובלת איך שאחרים צופים בי. המחשבות, הדעות, החלומות. הם – הם אלו ששלוטים בי. שותים לרוויה את דמי ונהנים מייסורי.
הכינור לא מפסיק להתנגן במנגינה והמנגינה היוצאת מהכינור רק מתגברת ומתגברת ומעלה עלי סיוט.
המילים של הזמר כולכך מכאיבות לי. הצעקות שלו לעזרה. הצעקות שלו לאבל. אני רצה למכשיר ומכבה אותו. כנראה שזה לא היום שלי.
________________________________________________________________
"קייטי" אני מרימה את עיני. ריסי המשוכות במסקרה שחורה והעיפרון השחור מסביב לעיני רק מכביד על המראה. הוא כמו מדגיש את כאבי ורוצה עזרה אך מצד שני האיפור רק מסתיר את האמת. את העיניים האדומות בלי שינה. את הידיים המלאות בחריטות.
אך זה… ותקראו את שפתי, זה לא מי שהם חושבים שאני.
מיד העלתי על פני את החיוך הכי מזוייף שלי והתחלתי לקפץ לכיוון מיכל בעוד בכל קפיצה הכאב ראש שלי רק מכביד עלי יותר ויותר.
אני חולה. כן מבחינה פיזית אבל גם נפשית. אני מכאיבה לעצמי כי לדעתי מגיע לי. אני מכאיבה לעצמי כי למה לא להכאיב לעצמי? הוא סבל את הכאב שהיה אמור להיות לי. מגיע לי את הרע ביותר.
"מיכלי כמה זמן לא ראיתי אותך" צחקקתי.
"קייטי, לא ראית אותי רק 13 שעות וכבר התגעגעת? הרי רק אתמול בערב הייתי איתך ועשינו את העבודה"
כן, עבר די הרבה זמן. טוב קצת הרבה. שבועיים זאת המילה הנכונה. בזמן הזה החלטתי שלהסתיר זאת הברירה היחידה שלי. החלטתי שאני כן רוצה לכפות עלי להיות שמחה. אך לא הכל מזוייף, כלל וכלל לא. החברות שלי עם מיכל אמיתית. אולם אני לא מספרת לה הכל, אני לא מספרת לה ואני לא אספר אבל אני עדיין בוטחת בה בדברים שכן סיפרתי לה.
והנה הגיע הצלצול הגואל.
"קייטי אני אראה אותך אחרכך ישלי עכשיו מעבדות"
"שיקוללו ההקבצות האלה" כמעט ולא צרחתי את זה בצורה ההכי לא מצחיק אבל ההכי מפגרת שיש.
מיכל רק התחילה להתפקע מצחוק עוד ועוד ועוד יותר ויותר חזק עד שכבר לא יכולתי לסבול את זה.
"מההה???!!!!!!!"
"הפרצוף שלך' נשימה 'היית צריכה' צחקוק 'לראות' דמעות 'אותו" ואוקיי עכשיו היא סופית נרגעה.
"נושא מאוד מצחיק. את יודעת מה יותר מצחיק? כן? זה לא מעניין אותי איך הפרצוף שלי נראה"
והנה זה בא.
מיכל שחררה צחקוק מה שהתגלגל לעוד גל של צחוק.
אני בהיתי בה כנעלבת ופניתי לדרכי לשיעור שהיה אמור להיות הבא.
עם הכאב ראש שרק גדל בי. ועם החשק לעוד.
תגובות (2)
אני מאוד אוהבת את הסגנון הזה, אשמח אם תמשיכי לכתוב ולהעלות עוד פרקים!!!!
תמישכיי ♥