עמוק מתחת לפני השטח פרק 6

נכנסתי לחדר במבט מהורהר, הרי אני לפני זה אף פעם לא התנהגתי בגסות כזאת לבנים, תמיד היה לי חשוב מה הם חושבים עלי, אבל עכשיו המצב אחר, בצורה קיצונית ביותר. אני חשבתי הרבה על מה שאמרתי, ונכון, באמת יותר לא אכפת לי מה הם חושבים עלי, מצדי שבכלל לא ידברו איתי ולא יתייחסו. כן, כן זה הרבה יותר עדיף. להיום, נרדמתי, מרוב כל המחשבות הראש שלי נורא כאב, כשקמתי הכאב היה כולכך חד שהלכתי בפוזה מאוד מאוד מצחיק לשירותים, כדי לקחת תרופה נגד הכאב הבלתי נסבל. זה היה ככה: היד הייתה על נקודה של המקום שהכי כאב לי, הלכתי לאט ובאי שיווי משקל, אני מודה שגם נפלתי כמה פעמים. אמא שלי החליטה שאני יכולה לא ללכת מחר לבי״ס. ואלוהים, פעם ראשונה שהסכמתי איתה :) למחורת הרגשתי ממש טוב אבל לא רציתי ללכת לבי״ס אז שיחקתי אותה חולה עד שאמא שלי פנתה לדלת היציאה וצעקה ״קייטי, חמודה, תרגישי טוב. אני אחזור בלילה אז אל תחכי לי ואבא כבר הלך לעבודה ויחזור רק מחר״ מה לעשות, ההורים שלי עורכי דין ולפעמים נשארים במשרד עד שעה מאוד מאוחרת, זה לפחות מה שאני חושבת שהם עושים. שמעתי את הדלת נטרקת, נשמתי לרווחה, הורדתי מעלי את השמיכה ונשאר לי רק ללבוש נעליים (כן כבר התלבשתי בבוקר כי לא רציתי אורכך להתעסק בזה ולבזבז זמן) אז קשרתי את השרוכים ויצאתי מהחדר. מכיוון שהייתי כולכך שמחה שעבדתי על אמא שלי חיכיתי אותה בצעקות לפני שטרקתי אץ הדלת. כן דברים כאלה קורים לי כשאני ממש שמחה, מה לעשות. אז התכוננתי ללכת לסרט אקשן או אימה, נמאס לי מהרומנטיקה, ונמאס לי לשבת בפארק וחוץ מהפארק לא היה לי דבר אחר לעשות. אז הלכתי לסרט, נחלתכם לשבת בשורה האחרונה, כי תאמת סתם רציתי להמרח על הכסאות הנוחים שבאולם ולהקשב לצלילים שיוצאים מהרמקולים. אז זה מה שעשיתי. ״אוף הפרסומות שאלה משגעות אותי! שיתחיל הסרט!״ אמרתי כלאחר חצי שעה של פרסומות ופתאום מישהו אמר ״נכון״. חשבתי רק על אחד (בגלל שהקול היה מוכר ברמות ענקיות) אז ישבתי בחזרה על הכסאות ואמרתי ״ אוף שיי אתה עוקב אחרי?״ והסתובבתי אליו. היה לו חיוך דבילי על הפנים המתארות כאילו את המשפט ׳יאי שוב נתפסת מבריזה חה חה חה׳ הפרצוף הזה שיגע אותי שפשוט קמתי והלכתי מהסרט לפני שהוא התחיל. אבל שי נזכר לענות אבל זה היה כבר כולכך מאוחר לומר זאת כי אני ממזמן יצאתי מהאולם.