עמוק מתחת לפני השטח פרק 5

אני הייתי בדיכאון עמוק, זה היה ללא ספק. אף אחד לא הבין את זה. בכיתי בשקט בשירותים עד לצלצול. קמתי והחלטתי שעד השעה הבאה אני אשב בשיעור ואז אני אחזור לשירותים או הביתה, לא היה לי מה לעשות בשיעור ובמיוחד לא רציתי שמישהו יראה את הדמעות שלי מאחורי פני האטומות והשחורות שמזהירות לא להתקרב אליהן.הייתי בדרכי לכיתה ובדרך פגשתי במורה שלי הוא חייך והמשיך ללכת איתי עד לכיתה. כשנכנסנו כל הכיתה השתתקה והמורה ביקש ממני להציג את עצמי ואז לשבת איפה שאני רוצה ואני רק אמרתי ״קוראים לי קייט ויותר מזה אני לא מתכוונת לומר״ ופניתי לשולחן בסוף הכיתה. המורה כחכך בגרונות ואמר ״ טוב אז הכרתם את קייט, אמ אני רק אוסיף, קייט באה מהעיר הסמוכה, היא חדשה פה ואם מישהו יכיר לה את הבי״ס או את השכונה אני ממש אודה לו״ ובכך הוא סיים. בסוף השיעור יצאתי מהכיתה לפני שהמורה הבא יגיעה, עברתי במסדרונות ופניתי לשער שהיה… סגור ! מעולה! אבל זה לא עצר אותי העברתי את התיק שלי לצד השני של השער… טיפסתי ועברתי גם לצד השני….. ואז מישהו קפץ מאחורי גם… ואמר ״מבריזה?״ כולכך נבהלתי שחשבתי שזה איזשהו מורה או השומר. התחלתי לרוץ ואותו אחד אחרי. רצתי לפארק שליד הבי״ס וכשהסתובבתי ראיתי רק נער בגילי… נשמתי לרווחה, העפתי את התיק על הספסל והתישבתי, מוכנה לדמעות שלי להתחיל לזלוג אבל לפני שהספקתי לעשות זאת מישהו נגע בכתף שלי…. קמתי והסתובבתי לאותו הנער שראיתי לפני ושאלתי ״צריך משהו?״ והוא הושיט לי את היד ואמר ״שי״ ואני כמו מטומטמת בהיתי ביד שלו וכשנזכרתי שהוא כבר דקה מושיט לעברי את ידו הרמתי את מבטי אליו ואמרתי ״ סליחה אבל אנחנו מכירים?״ ושי אמר בצחקוק קל ״ אני בכיתה שלך, הילד שישבת לפניו בשיעור הראשון, אני רואה שאת לא מבזבזת את הזמן שלך וכבר הברזת״ רתחתי, מה אכפת לו ממה שאני עושה, שיעוף מפה! הסתכלתי עליו עוד כמה דקות אספתי את תיקי והתחלתי ללכת הביתה…..אבל כנראה שזה לא היה בתוכניות של שי כי הוא המשיך ללכת אחרי ועקב אחרי עד הבית כשהיינו בכמה צעדים מהבית הסתובבתי והתקרבתי קרוב אליו, כנראה שזה הביך אותו כי הוא האדים אבל אני רק אמרתי ״ תראה אתה לא מעניין אותי, ולא אף אחד אחר מהכיתה שלכם, אתם ממש לא מבינים מה עובר עלי ולא תבינו, אני סובלת אז תן לי לסבול בשקט! אני שונאת ילדים כמוכם שחשים את עצמם, אני מתארת לעצמי שאתה בטח אחד מהמקובלים, עם שרירים, שזוף, בלונדיני, עיניים ירוקות ועם גומות״ שי שינה את הבעתו קירב את פניו יותר קרוב לפני אני התרחקתי קצת והמשכתי ״חשבת שאני התאהב בך מהמבט הראשון שלך? טוב נחש מה חמוד, טעית ובגדול למה אין לי זמן לבנים שקופים כמוך״ טוב אז סיימתי את הנאום ופניתי לביתי משאירה את שי קצת נבוך, עם פה פעור, ואי הבנה על מה שקרה כרגע. ואני? אני הייתי עם חינוך על פני מסופקת על הנאום שלי ;)