עם כל הכאב-פרק 9

מיד לאחר שסיימתי את הקפה,יצאתי לחפש את אמאני.
חיפשתי בכל רחוב.סרקתי כל שדרה.
הדם בעבע בעורקיי,בעודי מחפש אחריי כשלפתע פרצתי לתוך מבנה נטוש.
"אמאני?"פניתי אליה כשמצאתי אותה יושבת שם לבדה.מסתתרת.
"..למה רועי?"היא שאלה אותי.
"אני לא אפגע בך. אני נשבע לך בחיים שלי."נשבעתי בפנייה.
"היית להוט למצוא אותי.מדוע?"היא שאלה,כשאני מתקרב אליה.
נגעתי בפניה,ברכות.
מביט בה,בעיניים מרצות ולב הולם.
נשימה מאומצת.
שפתיי נחו על שפתייה בעדינות.
נישקתי אותה.נשיקות עדינות,רכות.
כשכל מה שאני רוצה זה לאהוב אותה.
אמאני נכנעה בזרועותיי ונישקה אותי בחזרה.
כשהעולם מסביבנו מתפרק.
"לא.."היא אמרה לפתע,קוטעת את הנשיקה בשיאה.
"אמאני.."אמרתי בפנייה,מביט בה,בעיניים בורקות.
נוגע בה ברכות.הרגשתי את הנשימה שלה.
את הלמות הלב שלה.
כשהיא נוגעת בי ומצד אחד,זה מרגיש כל כך ומצד שני זה כואב.
אלוהים,זה כל כך ,כל כך כואב.
הדם האיץ בעורקיי.
רכנתי שוב בכדיי לנשק אותה..
"לא איכפת לי למות למענך.."אמרתי בפנייה.
"אל תדבר כך.."היא אמרה,נוגעת בפניי.
"אמאני,אני עומד כאן מולך,רועד..עם לב פצוע..מצפה שתחבשי אותו."אמרתי,נסער.