עם כל הכאב-פרק 8

"המפקד?" ניגש אליו אחד החיילים,"מי הבחורה הזו?"
"הלב שלי."עניתי..
אני יודע,זה נשמע לא הגיוני.אני בקושי מכיר אותה אבל,זה מה שאני מרגיש.
"מה?"שאל החייל.
"חייבים למצוא אותה.הבחורה הזו עברה גהינום.חייבים למצוא אותה ולהציל אותה."אמרתי.
"רועי,המפקד..אתה לא מדבר בהגיון.."אמר חברי נדב.
"אני יודע..אבל,אתמול קרה לי משהו מדהים.."התחלתי לספר.
"שכבת איתה?"שאל נדב.
"לא."עניתי מייד,"מה פתאום??..מה שהיא סיפרה לי גרם לי להאמין שכל המלחמה הזו מיותרת
.היא לא אויבת שלי."
"מה קורה לך?"שאל נדב,"חטפת מכה בראש?"
"לא."עניתי.."תראה,יש מפירי סדר.מלחמות יש בכל מקום.
אבל,גם היא,בדיוק כמוני,רוצה להתקיים.לחיות.
אני חייל.אני נלחם בכדי שיהיה שלום.
לא בכדי להרוג.אוליי זה יישמע מוזר אבל,אני מאוהב בה. אני אמות למענה."
החיילים הכינו קפה בזמן שאני ישבתי עצוב.
בוהה בשמיים.במבט המום.כאוב.עגום.
"אני חייב למצוא אותה,"חשבתי לעצמי.."אני לא יוצא מעזה עד שאני לא מוצא אותה.
גם ייצטרכו להוציא אותי מפה בארון מתים."
"מה קרה,קפטיין?"שאל אותי נדב חברי,זה היה הכינוי שלי מימיי הקורס.
"כואב לי,בן אדם.."עניתי,חושב עלייה.
על המבט בעינייה.אייך מבט אחד שלה,כבש אותי.
"אני מבין אותך.."טפח נדב על כתפי.
"כואב לי הלב."נאנחתי,כשאחד החיילים מגיש לי קפה.