עם כל הכאב-פרק 12

ארוחת הערב עברה עליי בשתיקה.
כולם מסביב לשולחן דיברו,צחקו.
אני,לא הוצאתי הגה.שתקתי כמו דג.
"רועי?"פנתה אליי חגית,"מה קורה? הכל בסדר איתך?"
"מה?..כן."עניתי.."הכל בסדר..רק נזכרתי במשהו."
לאחר סיום הארוחה כולם ישבו בסלון.
אני פיניתי הכל למדיח הכלים וסידרתי.
"את יודעת מה?"שאלתי את חגית,"אני נכנס למקלחת.."
"קרה משהו?"שאלה חגית,מודאגת לגביי.
"לא."עניתי.
"..רועי,אני מרגישה שמשהו לא בסדר.."היא אמרה לי.
נכנסתי ללא מילים להתקלח ולאחר מיכן ניכנסתי לחדר השינה.
נשכבתי על המיטה.נאנח.
אני לא מצליח לשכוח את הפנים היפים שלה.
במשך ימים,שחלפו והפכו לשבועות,שהפכו לחודשים,לא הפסקתי לחשוב עלייה.
כשכל דבר,הזכיר לי אותה.איבדתי את התאבון.וכמעט,את הרצון לחיות.
אשי מחבריי לא ידע שאני חולה.כן,נהייתי חולה מרוב אהבה.
אני מנסה לשכוח אותה ולא יכול.
לא סיפרתי דבר לאיש.פרט לחברי נדב.
גם כשקיימתי יחסי מין עם חגית,חשבתי על אמאני.
חלמתי עלייה בלילות.
בלילות שישי הייתי יושב בפאב הכי נחשק בעיר ומטביע את יגוני כוס בירה טובה.
בנות כירכרו סביבי אך אני,לא התעניינתי באף אחת.
אפילו לא בחגית,שאהבה אותי.
אפילו היא לא ידעה שבלב שלי יש פצע מדמם.
קיוויתי שביום מין הימים היא תיצור איתי קשר.
או שנפגש לפתע ברחוב.
האישה שכן אהבתי,ולא יכלה להיות איתי..