על רקדניות ונגנים- פרק 1

בעוד שלושה חודשים תעלה ההפקה החדשה שלנו, מפצח האגוזים.״ פתחה מיס אליוט. מולה ישבו בערך שלושים בחורים ובחורות על הריצפה, הנשים לבושות בגרביונים ורודים ובגד גוף שחור מעל, כששיערן אסוף בפקעת שהייתה פעם מתוחה וכעת הייתה מבולגנת, ולרגליהן נעלי פוינט ורודות דהויות הקשורות בעזרת סרטים לשוקיים. הבחורים לבשו מכנס אימונים קצר בצבעים שונים וגופיה צמודה. לרגליהם היו נעלי ריקוד, חלקן שחורות וחלקן ורודות. הנערים היו בגילאי 15-16 וכעת הם היו לקראת סיומו של שיעור בלט מפרך.
כשאמרה מיס אליוט את הדברים הללו, הנערים מחאו כפיים. הייתה זו הפעם הראשונה שהשכבה הזאת, שכבה י׳, נחשבה לשכבה בוגרת והעלתה הפקה משמעותית. בית הספר מעלה כל מחצית שלוש הפקות, לשכבה י׳, יא׳ ויב׳. עד כיתה י׳ מעלים הפקות קטנות שמתקיימות באולם הקטן והיא רק בשביל הורי הילדים. מכיתה י׳ זו הפקה רצינית: הם מופיעים באולם הגדול, הם עוברים שיעורים שבהם ילמדו כיצד להכין את התלבושות שלהם, הכניסה היא בתשלום והיא פתוחה לכל תלמידי בית הספר ולכל אדם מבחוץ הרוצה לבוא. בהפקה הבוגרת מחלקים את התפקידים לשני סולנים, ארבעה סולני משנה וכל השאר רקדני רקע; בשונה מבהפקה הצעירה, ששם יש ארבעה סולנים ושישה סולני משנה.
״ביום חמישי יתקיימו אודישנים לתפקיד הסולנים וסלוני המשנה. האנשים שבשמם אקרא עכשיו הם אלו שיוכלו לגשת לאודישנים.״ הילדים החלו למחות מפני שבהפקות הקודמות כל מי שרצה יכל לגשת לאודישנים, אך מיס אליוט השתיקה אותם. ״אתם עכשיו נחשבים שכבה בוגרת, מה שאומר שההפקה ברמה גבוהה הרבה יותר ואנחנו לא מוכנים לבזבז זמן על כאלו שלא יקבלו את התפקיד. אלו החוקים ילדים.״ הילדים נראו ממורמרים, אך מיס אליוט המשיכה, ״עכשיו אקרא בשמות הבנות שיוכלו להבחן לתפקיד הסולנית. כל מי שלא תתקבל תיגש לאודישנים של סלונית המשנה. הבנות שלא יעברו יהיו רקדניות רקע, ואותו הדבר לגבי הבנים. עכשיו לשמות הבנות:״ הילדים נראו מתוחים והבנות הסתכלו אחת על השנייה בעצבנות. ״אודרי קין, סמנתה מלפילד, סיירה היינס, נינה הרשטיין, מיכאלה לנין וכריסטי הפבורן.״ הנערים לא נראו כלכך מופתעים; אודרי קין וסיירה היו הסולניות בכל הפקה מאז כיתה ה׳, נינה ומיכאלה היו תמיד סולניות משנה וכריסטי וסמנתה היו מדי פעם סולניות משנה אך גם כשהיו רקדניות רקע הן היו בולטות.
״ועכשיו לבנים. כל מה שאמרתי קודם לגבי האודישנים של הבנות תקף גם כאן. הבנים הם: מאריו לי, אדם הנליגטון, ג׳יימס קארטר , מייסון קורדרוי , ניקולס פאברוב ודניאל ואנס. האודישנים יתקיימו ביום חמישי בשעה תשע בבוקר. כל מי שיש לו שיעור המתקיים בחדר 318 בשעה הזאת, השיעור יתבטל ויהיו לכם שעתיים חופשיות. עכשיו אתם משוחררים.״ מיס אליוט סיימה את דבריה ויצאה מהכיתה.
אודרי קין ישבה בפינה הקבועה שלה והסירה את הנעליים באיטיות. אחרי שהסירה אותן לגמרי, היא משכה את הרשת מהפקעת ההדוקה ושיערה הג׳ינג׳י הגלי התפזר על כתפיה. תפקיד הסולנית בדרך כלל ניתן לאודרי ולסיירה. עכשיו, כשהייתה רק סולנית אחת, ידעו כולם כי התחרות העיקרית היא בין שתיהן. אודרי נאנחה. היא ידעה כי הנערים היו מעדיפים שסיירה תקבל את התפקיד. על פני השטח כולם העריצו אותה, אבל היא ידעה שהכל הצגות. הם לא אהבו אותה. היא הייתה מעל הרמה שלהם, תמיד זאת שנבחרה. הריקוד היה כל חייה, והיא השקיעה את כל זמנה בו מאז שהיא זוכרת את עצמה. ואנשים שנאו את זה. את סיירה ונינה כולם אהבו. הן היו משהו מושג, כמו כולם רק קצת יותר טובות. היא הניחה את נעלי הפוינט בתיק הגדול שלה, נעלה את האולסטאר האדומות שלה, הוציאה סוודר אפור ויצאה מהסטודיו.
נינה הרשטיין חיכתה לה בחוץ, לבושה עדיין בגרביונים ובגופיה ומחבקת את גופה מהקור. היה לה שיער שחור חלק ועבה, עיניים ירוקות וגשר על השיניים.
״את משוגעת? למה את לא לובשת כלום?״ אודרי הגיעה אליה ושתיהן הלכו יחד לכיוון המעונות.
״שכחתי את הסוודר אצל ניקולס,״ יללה נינה. היא וניקולס היו ביחד כבר בערך חצי שנה.
״מי את חושבת שייבחרו?״ שאלה אודרי. שתיהן הלכו לכיוון חדר מספר 34 באגף הבנות. מזג האוויר היה סגרירי והיה רמז לגשם שעומד לרדת.
״את, מן הסתם. ומאריו. ולמשנית אני חושבת סיירה ומיכאלה, וניק ודניאל.״ והיא עיקמה את אפה. שיערה השחור עדיין היה אסוף בפקעת עם רשת והיא נעלה נעלי ספורט.
״את הרבה יותר טובה מסיירה וממיכאלה ביחד!״ קראה אודרי במחאה. נינה משכה בכתפיה בחיוך קטן. הן נכנסו לחדר מספר 34 וסגרו את הדלת.
בוקר יום שני הגיע והשעה הראשונה של אודרי הייתה מתמטיקה. היא הייתה גרועה במתמטיקה. הראש שלה פשוט לא עבד בצורה הזאת. בנוסף לשיעורי הבלט הקלאסי, הבלט המודרני, הבלט הבסיסי, הטכניקה והפוינט, למדו גם תלמידי בית הספר למחול מדעים, מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה וצרפתית ביחד עם פנימיה נוספת של מוזיקה. שתי הפנימיות היו שני מבנים זהים שנבנו אחד מול השני ברחוב. המבנה שבו למדו היה מרוחק כמה דקות הליכה משתי הפנימיות. אודרי נכנסה לכיתה שעל דלתה היה כתוב י'5, שבה למדו התלמידים שלוש יחידות מתמטיקה. נינה למדה בכיתת האם שלהן, י'1, ארבע יחידות.
היא התיישבה בשורה השנייה ליד החלון ופתחה את מחברת המתמטיקה שלה.
"מה קורה, רקדנית? שחקת עוד נעלי בלט אתמול?" התיישב לידה בחור גבוה בשם רוני עם שיער חום ומבולגן, עיניים ירוקות נוצצות והמוני נמשים על אפו ומתחת לעיניו. אודרי גילגלה את עיניה בחיוך ופנתה אליו, "קוראים להן נעלי פוינט. נעלי בלט הן רק בשביל שיעורי הטכניקה והבלט הבסיסי."
"איך לא ידעתי את זה," הוא אמר בהלם מזויף והכה במצחו עם ידו. אודרי צחקה.
"שווה לשבת לידך רק כדי לשמוע אותך צוחקת," הוא אמר בחיוך.
"וגם בגלל שאני כזאת טובה במתמטיקה ובלעדיי תהיה אבוד." היא הוסיפה ברצינות מזויפת ושניהם צחקו. רוני היה שייך לפנימיית המוזיקה, וידע לנגן על גיטרה, פסנתר, תופים וכינור. אחרי השיעור אספה אודרי את דבריה ויצאה לכיוון הקפיטריה ובדרך פגשה את ניק ונינה. הם הלכו יחד לקפיטריה והתיישבו ליד שולחן ריק.
"היי אנדי, בוא להגיד שלום!" קרא ניק לבחור שעמד כמה מטרים ממנו ושאודרי לא ראתה מעולם. הבחור התקרב אליהם בחיוך. היו לו שיניים ישרות, עיניים ירוקות שהסתתרו מאחורי זוג משקפיים גדולות ומרובעות עם מסגרת שחורה ושיער קצר ובהיר. הוא היה גבוה יחסית לניקולס, אבל כמובן שלא שרירי כמותו. הוא לא היה רקדן.
"זה בן דוד שלי, אנדי. הוא עבר לפה מקליפורניה לפני שבועיים." הציג אותו ניק.
"זאת נינה, חברה שלי, ואודרי, חברה שלה." הציג אותן לאנדי. אודרי שתקה כהרגלה בחברת אנשים חדשים, אך נינה החלה לתחקר את הנער החדש, "זה ממש קיצוני לעבור סתם כך באמצע השנה מקלי למינסוטה!" התפלאה נינה. הבחור חייך והתיישב ליד אודרי, מול נינה.
"עברו רק חודשיים מתחילת השנה," הוא גיחך. "אבל כן זה די קיצוני. אבא שלי קיבל הצעת עבודה מדהימה כאן, והוא החליט לעבור." אנדי משך בכתפיו.
"אז מה גם אתן רקדניות, כמו ניק?" אנדי הפנה את שאלתו לאודרי ונינה. אודרי הינהנה.
"ואתה מנגן?" ניחשה נינה. אנדי הינהן, "פסנתר בעיקר, ואני גם שר." הוא חייך חיוך נבוך. נשמע צילצול. "חייב לזוז," הוא קם ממקומו. "נתראה מתישהו." הוא חייך אליהם ואודרי שמה לב לגומה בלחיו השמאלית. ברגע שהלך נינה וניק הסתכלו על אודרי.
"מה?" היא שאלה אותם אחרי שהם לא הפסיקו לבהות בה בסקרנות.
"נו… מה את חושבת?" שאלה נינה בהתלהבות.
"מה? על מה?" התבלבלה אודרי ונגסה בתפוח שלה. עכשיו הייתה להם חצי שעה הפסקה לפני שלוש שעות טכניקה ולכן הם לא מיהרו ללכת בהשמע הצלצול.
"על אנדי!" כעסה נינה כאילו היה זה מובן מאליו.
"מה אני חושבת עליו? הרגע נפגשנו! הוא נחמד, אני מניחה." היא עדיין הייתה מבולבלת והעבירה את מבטה בין שניהם. נינה נאנחה וגילגלה עיניים. "אני וניק חשבנו שאולי יכול לקרות משהו בין שניכם." נינה זרקה לה רמז עבה ביותר ואודרי עדיין נראתה מבולבלת אז היא נאנחה בקול, "שידוך, סתומה! שידוך. הוא וניק בני דודים. חשבנו שאם נשדך לך אותו אולי נוכל לצאת ברביעייה או משהו." אמרה נינה כאילו היה זה מובן מאליו, וקשרה את שיערה בפקעת מבולגנת. אודרי התרגזה, "שום שידוך לא קורה פה. אתם לא יכולים סתם להחליט לשדך לי אנשים. מספיק, עכשיו אני הולכת להתארגן." היא קמה מהכיסא בקפיצה. "את באה?" היא שאלה את נינה והיא גילגלה עיניים שוב וקמה אחריה.

השבועיים אחרי האודישנים עברו במהירות ורשימת התפקידים התפרסמה על לוח המודעות בבית הספר. בבוקר יום שני אודרי ונינה הלכו לעבר בניין בית הספר, וכשראו התקהלות גדולה סביב לוח המודעות הבינו כי רשימת התפקידים התפרסמה. נינה נדחפה קדימה בין האנשים המתקהלים סביב, ואודרי הלכה אחריה.
כשהגיעו למול הלוח הם ראו את שלושה פתקים, אחד לכל שכבה שהעלתה הפקה גדולה. הן מצאו את הרשימה של שכבה י':
רשימת התפקידים להפקה של שכבת י' 'מפצח האגוזים':
\\ הסולנית- אודרי קין
הסולן- מאריו לי
סולנית משנה1- מיכאלה לנין
סולנית משנה2- נינה הרשטיין
סולן משנה1- ג'יימס קארטר
סולן משנה2- ניקולס פאברוב
סולנית מחליפה- סיירה היינס
סולן מחליף- דניאל ואנס
הסולנים וסולני המשנה יקבלו הנחיות לגבי אימונים נוספים מפי גברת אליוט, מנהלת ההפקה. בברכה, הליסה סטנטון, מנהלת בית הספר למחול.\\
אודרי הביטה בנינה בהלם. סיירה נבחרה להיות סולנית מחליפה. מחליפה! התפקיד הכי נמוך לפני רקדן רקע.
חיוך התפשט על פניה של נינה. "מגיע לה." ושתיהן התרחקו מלוח המודעות.