על קשתות ושמלות נשף פרק שמונה-עשר

"הוא בהחלט מאחר" אמרה אנה-בל לעצמה לאחר דקות של התלבטות בנושא האם וויליאם מאחר בבואו או שהיא השכימה קום. וויליאם התייצב בחדרה כל בוקר בשעה שהעריכה כשמונה. כנראה בהוראת הקפטן, וכעת השעה היתה לפחות תשע ושלושים, ללא כל זכר לוויליאם, כמו הד למחשובותיה, קול פיעותייו הרכות של וויליאם נשמע שהוא התקדם במסדרון שבו נמצאו כל חדרי המעצר,היא ציפתה לראותו כמו תמיד, יציב בטוח בעצמו ומלא חיים, אך כוויליאם נגלה בפניה הוא נראה עייף, כאוב, ונוקשה. "האם אתה חש בטוב?" היא שאלה, וויליאם איווה את פניו בכאב לשבריר שנייה, ואז חזר לארשת פניו הקרירה. "זה כלום" הוא ענה ונכנס פנימה. תמיד ישבו ודיברו מעט לפני שפנו לעבודות הבית. "עזבתי את תאי בליל אמש" היא הכריזה בהתרגשות מעטה, שכן הרגישה סיפוק רב שצברה את האומץ לעזוב, אפילו אם הנסיון נחל כישלון. וויליאם הנהן "ומה קרה?" הוא שאל, היא חייכה. וסיפרה לו את הסיפור בשלמותו. אך ניסתה לעדן מעט את דביו של המלח. וויליאם נראה מתוסכל, "חבורת טיפשים חסרי כבוד" הוא רטן. "לא גרמתי שיכעסו אליך נכון?" קולה של אנה-בל נמלא אשמה. וויליאם נד בראשו "כועסים אלי בכל מקרה. לא החמרת את המצב" הוא אמר, אנה-בל קימטה את מצחה. "מה היא כוונתך?" היא שאלה בחשש מסויים, וויליאם נאנח חלושות. "את יודעת, איני מרבה להתחבר עם חברי הצוות האחרים, אך זאק-" הוא עצר שהבין שקרא לקפטן בשמו הפרטי "הקפטן, הוא פחות או יותר מתעב אותי" הוא סיים, לו רק ידע כמה הוא טועה… "אז מדוע אתה נשאר בספינה שבה אינך מחבב אף אחד מאנשי הצוות?" עינייה של אנה-בל בהקו בסקרנות טבעית, היא ידעה שלא נאה לליידי לשאול שאלות אישיות אנשים שבאופן גלוי לא רוצים למסור מידע על עצמם, שכן זו היא גסות רוח. אבל אולי אנה-בל לא ידעה זאת עדיין, אבל אם יום שהיא מבלה על ספינת השועלים האדומים היא משתנה, יש כאלה שיגידו שלרעה, וויליאם לא היה אחד מהם. "את מבינה, כמה שהייתי רוצה לעזוב את הטרח הזקן, איני יכול, אני חב לו חוב." הוא אמר, משום מה החליט לספר לאנה-בל מעט מההיסטוריה הארוכה שהוא נוהג לכנות עברו. "הוא הציל את חיי"

זאקרי אדמס ישב בחדרו ועיסה את רקותיו בתסכול, בנוסף לצרות הרגילות שתקפו את הספינה כל יום ביומו נוספה כעט צרה נוספת, צרה זהובת שיער וירוקת עיניים. לא היה שום חדש מהוריה של הנערה, ובינתיים היא רק תפסה זמן, אוכל, ומקום. התועלת הזעומה שהביאה בתור תופרת לא הייתה אפילו קרובה לחסות את הצרות שבהחזקתה, ואת ההקסם המשונה שהיא מפעילה על סגנו. אך זה לא מה שהטריד אותו כרגע, צי המלכה הטיל פרס על ראשם של עוד עשרה מחברי הצוות שלו. והפרס על ראשם שלו ושל וויליאם גדל פעם נוספת. מה שיביא אפילו יותר אוייבים להילחם בהם, הצוות האימתני יחל להתמודד אם ספינות הצי הקטנות ומעורות הרחמים שנשלחו אליהם בציוי המלכה מדי כמה שבועות. אך הקפטן חשש ממשהו גדול בהרבה, פשיטה כוללת שמטרתה ללכוד את הצוות ולהביאו לדין צדק, וכמובן להחזיר את האצילה האבודה. פלישה שבוודי תכלול לפחות שלוש-מאות אנשים. הוא לא הדאיג את חברי הצוות בבעיה זו, אך היה אדם אחד שהיה חייב לדעת על האיום התלוי מאל ראשם.
אדם שהפרס על ראשו היה היחיד שיכל להתחרות בפרס העצום של זאק
אדם שנמצא כרגע באזור הכי נידח ואפל בספינה.
משוחח אם האסירה.