על קשתות ושמלות נשף-פרק שלישי

על קשתות ושמלות נשף-פרק שלישי
ליידי אנה-בל התעוררה
ראשה כאב והיא הייתה מטושטשת,לאחר רגע היא נזכרה מה קרה ומיד ניסתה לקום אל רגליה ולנוס אל נפשה רק שהייתה בתוך חדר סגור, היו לו שלושה קירות מעץ וקיר אחד עשויי סורגיי מתכת עבים. היא קמה והחלה דופקת אל קירות העץ בחוזקה וזעקת לעזרה."לא הייתי עושה את זה אם הייתי במקומך" היא שמעה קול מוכר,היא הסתובבה והוא עמד בין הצללים גם שידעה שהוא שם היה קשה לראותו, איך הוא התחבא במיומנות כזו? "צא וגלה את עצמך ג'נטלמן לעולם איננו מתחבא!" היא צעקה הרי אלה כללי נימוס כל כך בסיסיים שהיא הייתה בתוכה שאפילו שודדי ים מקיימים אותם "אך אינני ג'נטלמן הלא כן?" הוא אמר תו כידי פסיעה אל מחוץ לטווח הצללים והיא ראתה אותו שערו שחור כפחם ועיוניו בצבע של הים בסערה שבלטו על רקע עורו החיוור הוא לא היה בן יותר מעשרים ושלוש. היא חשדה בזה עוד קודם אך הקשת התלויה אל גבו ואשפת החצים הם שהסגירו אותו "אתה וויליאם טל!!!" היא צעקה בבהלה,היא שמעה שמועות אל הקשת המפורסם אך היא אינה תיארה לעצמה שהוא יהיה יפה תואר כל כך,ואז ההבנה חלחלה בה אם זהו ויליאם טל, אז הצוות שחטף אותה יכול להיות רק
השועלים האדומים

היא קרסה אל ברכיה מרוב יאוש "אני הולכת למות" התייפחה וויליאם נראה כמי שמעבד את סבלנותו
"אנחנו לא נהרוג אותך .למה שנעשה את כל המבצע הזה רק כדיי להתנקש בחייך? זה יהיה מעשה אווילי.
מן הסתם נשלח מכתב כופר להורייך, אנחנו נקבל את הזהב, הוריך יקבלו את ביתם בחזרה, כולם מרווחים."
"איזה מן תפיסת עולם מעוותת זו?!"
הוא חייך חיוך לעגני, "יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לענות לשאלות שלך."
הוא פתח דלת שהייתה קבועה בסורגים
"אהה ואין טעם לנסות לברוח אנחנו באמצע הים"