על קשתות ושמלות נשף פרק שבעה-עשר

קול צעקות העיר את וויליאם.
הוא פקח את עיניו ומצא את עצמו רועד ומכווץ בפינת החדר, כל גופו כאב ושריריו נדמו כקפואים. הוא קם ומיד כאב ראש נורא אחז בו, הוא נשכב על המיטה בקושי רב, כמובן שלא זכר דבר מליל אמש. הוא בהה בתקרת העץ וניסה להיזכר. בדרך כלל זכר בבירור את לילות השכרות שלו. כנראה שהפריז בשתייה אתמול. הוא הביט בשעון המטוטלת הישן שזאק שדד בהסתערות על ספינת סוחרים. השעה היתה עשר בבוקר. וויליאם הזדקף, "איך ישנתי כל כך הרבה?" הוא שאל את עצמו. "אלי ללכת על אנבל" הוא אמר וקם. שריריו התכווצו במחאה, אך המשיך לצעוד בנוקשות לעבר הדלת. הוא השפיל את מבטו לגופו, רק עכשיו ראה שהיה עירום מהמותניים ומעלה. ראשו פנה לארון העץ הפשוט שניצב בחדר. הוא פתח את דלתו והחל נובר בבגדים הדלים שהיו לו. ידו שלפה את החולצה הראשונה שמצאה והוא לבש אותה. מבטו הבזיק למראה הסדוקה שהייתה מחוברת בקושי לצד הפנימי של דלת הארון. מולו נשקף גבר צעיר, שערו השחור פרוע, עיניו כחולות ועורו חיוור, אך משהו בתווי פניו של הצעיר במראה נראה שונה, עיניו היו מעט שונות. וויליאם לא ידע זאת עדיין. אך הדבר שנשקף בעיניו? הדבר שלא ידע לזהותו?
הדבר הזה היה תקווה.
אך וויליאם רק תרק את דלת הארון ויצא החוצה. שעבר בסיפון הראשי, שאותו היה חייב לחצות כדי להגיע לתאי המעצר, גילה את מקור הצעקות. הסיפון הראשי היה רחבת עץ גדולה ומלבנית. במרכזו ניצב התורן, שני צדין היו מגודרים במעקה כדי למנוע נפילות למים שגאשו הישר מתחתיו. ואת שני צדיו האחרים כיסו קירות עץ שהובילו לשני אגפיה של הספינה. הצד ממנו בא וויליאם, היה צרוף דלתות שהובילו לאגף המגורים, חדרי המלחים, אולם האוכל, משכן הקפטן. ובקיר השני היתה דלת יחידה וגדולה, שהובילה לאגף השירות, מטבחים, חדרי אכסון, ובין היתר, תאי המעצר. בין שני האגפים נפרש הסיפון הראשי, ואליו התנהלה קטטה. שני מלחים התגלגלו על הסיפון וחנקו זה את זה. מסביבם עמדו מעגל של אנשים שהריעו ועודדו. וויליאם ניסה לעקוף אותם בשקט, ללא הצלחה, "הי! ילדון! מוטב שאזהיר אותך. הקפטן זועם!" צעק אחד מהמעגל בלגלוג. וויליאם איגרף את ידיו לצד גופו והתעלם. הוא שנא שכינו אותו בשמות שמתייחסים לגילו הצעיר. הוא המשיך בדרכו לעבר הדלת. המלח ניגש אליו. "קצת כבוד ילדון! ניסיתי להזהיר אותך!" הוא צעק ואחז בזרועו של וויליאם. וויליאם בעט ברגליו הפיל אותו לקרקע, והמשיך בדרכו.