על קשתות ושמלות נשף פרק שביעי חלק שני

מסתבר ששודדי ים לא מכבסים את הבגדים שלהם לעיטים קרובות,
היא אתמה את אפיה בגועל למראה גרב קרועה. היא הביטה בוויליאם שקרא ספר בחוסר עניין. לבסוף וויתר אל הספר המשמים והחליט להעסיק את עצמו בדרך אחרת. אנה-בל שמה לב לרעידות העזות של ידיו. היא תהתה מה מקורן, "אז קוראים לך אנה-בל נכון?" היא הנהנה "טוב זה שם ארוך להחריד, אין לך כינויים?" היא גילגלה עניים "טוב גם וויליאם אינו שם קצר במיוחד הלוא כן?" הוא צחק לרגע בשעשוע. זו הפעם הראשונה שהיא ראתה אותו מחייך באמת, וחיוכו היה מראה מלבב ביותר. "לפחות זו מילה אחת" אמר בהתגרות. "אכן את השם שלך אפשר לקצר במבחר דרכים, בעוד ששלי קבוע בצורתו ללא כל אפשרויות שינוי" אנה-בל אמרה "אני בטוח שאפשר לקצר אותו, אם רק נהיה יצירתיים" הוא הכריז בגאווה
לרגע אחד היא שחכה את כל צרותיה, היא לא הייתה עוד בשבי, היא לא נאלצה לבצע מטלות דוחות ומשמימות. וויליאם לא היה פירט אלא אציל איתו יכלה להתיידד ללא חשש. אבל קול פתיחת הדלת סיים את הרגע הזה. גבר עמד בפתח, נמוך ושמן. "הקפטן אמר לי לבדוק אם אתה כבר שי-"
דבריו נעצרו שחץ כוון לצוואר שלו. "אתה מוזמן לגלות אם יכולות הכיוון שלי במיטבן. אפשר רק לראות כמה זמן ייקח לחץ להרוג אותך." אמר וויליאם. אנה-בל שמה לב לרעד שתקף את ידיו. הגבר בלע את רוקו ויצא מן החדר. וויליאם התיישב כאילו דבר לא קרה "מה הוא עמד להגיד?" היא שעלה בסקרנות.
"בטח בדיחה אווילית" הוא אמר, אכן וויליאם היה שקרן מצוין, אך אנה-בל ידעה שהוא שיקר "לא נכון הוא עמד לומר שהקפטן שלח אותו לבדוק משהו" היא טחנה
"הוא עמד לשאול אם אני כבר שיכור"