על טעויות משלמים / פרק 7 .

" אני אשאל שנית , מה אתה עושה פה "? לירון וניקי הסתכלו אחד על השני .
מצמצתי בעיניי " חזרתם להיות ביחד "? הם התחילו לנפנף בידיהם " לא , לא " .
" אז מה אתה עושה פה "? עמדתי מול לירון וניקי פתחה את פיה לומר , קרבתי את אוזני מרחוק
" סלחתי ללירון , הוא הולך לעזור לי עם התינוק " החזיקה ניקי את ידו של לירון , תווי פניה של ניקי
סימלו אושר , שלבתי את ידי " או בבקשה , תכסחו ממני את זה , אני יודעת שאת באמת לא סלחת
לו ואת שונאת אותו ושהוא לא התקרב לתינוק שלך יותר , ואני יודעת שהוא גם לא רוצה לטפל
בו רק בבקשה תכסחו ממני זאת " נשפתי בבוז וניקי קמה אלי והתקרבה לאוזני ככה שהרגשתי
את הנשיפות שלה .
" אחות קטנה , אני יודעת שלירון אוהב אותך ואת נתת לו תנאי שיעזור לי בחיים האלו ואני באמת
צריכה את העזרה הזאת , ואני יודעת שגם " זזה טיפה ניקי שאוכל לראות את לירון מבעד
לכתפה של ניקי , משפיל את ראשו והשער הכהה שלו מביט אלי " אני יודעת שאת אוהבת אותו "
חייכה ניקי , אולי באמת אני אוהבת את לירון ותמיד אהבתי אבל הוא הרס את חייה של ניקי , אני
לא מתכוונת שהוא יהרוס את חיי ביחד עם זאת , אבל עכשיו הוא יודע שזאת טעות , מה שהוא
עשה לניקי זאת הייתה טעות גדולה , אוף הנני יודעת למה לאמין !
ישבתי על הספה שאני מטמינה את ראשי בכפות ידי " מה את אומרת "? הסתכלה עלי ניקי .
הבטתי לצד ונשכתי את שפתיי , אני יודעת שניקי רוצה בטובתי , ואולי לירון באמת רוצה לראות
את הילד שלו ואני לא נותנת לו , אני מרגישה האחות הגדולה בבית " מה את אומרת אחות קטנה "?
שאלה שנית ניקי וישרתי את מבטי אל לירון שעיניו הכחולות פשוט נצצו , נגבתי את מצחי ושמתי את
ידי על פי , נזכרת שאני לא האחות הגדולה בבית , שמה את ידי השמאלית וידי הימנית נופפה לצד
" בסדר " אחותי כול כך שמחה , הרגשתי בקולה את שמחת החיים שחזרה אליה, נשארו רק
כמה שבועות עד הלידה , זה מאוד מפחיד לחשוב מה יקרה בשבועות האלו , קמתי מן הכיסא ועלתי
לחדרי , המדרגות חורקות מתחתי , מרגישה שהבית עצוב ביחד איתי , הדמעות שלי נספגות
בבית שיתחיל לבכות עוד שניה אחת כמו ילד קטן שלקחו לו את הדובי הקטן שלו שהוא כול כך אהב
וישן איתו שהיה קטן , הדובי הקטן הזה , האהבה הקטנה הזאת היא אחותי .,
פתחתי את הדלת של החדר שלי , הורדתי את נעלי עקב האדומות וקפצתי על המיטה , הרגשתי רטט
אצלי במותן , הוצאתי את הפלאפון וראיתי על הצג רשום " דניאל " חיוך התפשט על פני .
" הי " שמעתי את קולו של דניאל .
" הי " החזרתי לו .
" מה קורה איתך ? את נשמעת רע "!
" אימותים אחרונים שלפני הלידה " נאנחת ומסתובבת לצד השני " אצלך "?
" חיים את יודעת " צחק דניאל .
" החיים רוצים לפעמים להתקצר , אתה לא חושב "? דניאל נאנח .
" רוב הזמן , שמעי אני עושה מסיבת יום הולדת שבוע הבאה את באה "? השתעלתי .
" להביא לך חברות בשביל החברים שלך "? צחקתי .
" ברור , העיקר שלר יציקו לי עם זה שאין לי חברה , עדיף שיהיה להם ויעזבו אותי בשקט " הוא צחק .
" אתה מתגעגע לאבא שלך " לא שאלתי , אלא אמרתי בקול מלא ביטחון .
" הכי שבעולם " נשמע שנגעתי בנקודה רגישה , ויש לי את המתנה המושלמת " מה שמו של אביך "?
" ריקי גלוייס , למה "? גיחך דניאל בגרונו .
" סתם שואלת , באמת " נסיתי להוציא אותו לא לשאול יותר מידי שאלות , והינה מה אני הולכת
לעשות מחר אחרי שאני קמה , סוף שבוע בכלא .
אחרי מספר שניות של שתיקה היה תקתוק בדלת , הרחקתי טיפה את הפלאפון שלי מפי " אם זאת
ניקי שתכנס , אם זה לירון אז שיקפוץ לי " צעקתי ואני שומעת את דניאל צוחק מבעד לקו .
" מה מצחיק אותך "? צחקתי גם אני ביחד איתו .
" קשוחה אהה "? הרגשתי חנק בגרון " לא" מלמלתי .
" לפעמים שצריך זה מה שאתה אומר , טוב אני צריכה לזוז , נדבר מחר " נתקתי את השיחה ושמתי
את הפלאפון על הבטן והתרממתי מהמיטה , פתחתי את הדלת וירדתי בדילוגים מן המדרגות אל
ניקי " ניקי אני צריכה שתעשי לי טובה " אמרתי בזמן שלירון הכין לניקי לשתות , התקרבתי לאוזנה
" אני צריכה שתבואי איתי מחר לכלא של נוי יורק בבקשה " ניקי הייתה בהלם מוחשי .
" למה "? היא שאלה בקול רם .
" מתנה ליום הולדת של חבר " עניתי בקול רם בשבילה ונשפתי בבוז ועליתי לחדרי .