על טעויות משלמים פרק 5

כיוונתי את הנשק למטרה, ידיי כבר לא רועדות כמו שרעדו שלשום, אני מתחיל לשלוט בזה ומצליח לפגוע בדיוק במטרה.
יריתי כדור אחד ועוד אחד עד שכל המחסנית התרוקנה עד אפס כדורים, הצלחתי לפגוע בכל מטרה שהוצבה מולי.
שמואל בן שושן הביט בי מהצד, במבטו הוא בחן כל צעד ותזוזה שעשיתי, הוא אמר לי שהוא מרוצה מהעבודה שלי, הוא הביא לי למכור סמים, לא קשים, בסה"כ חשיש לא בעיה.
מכרתי את כל הכמות שהביא לי והוא אמר שהוא לא ציפה שאמכור את הכל בתור מתחיל.
הוא ממש היה מרוצה, הוא החמיא לי והוא היה הבן אדם הראשון בעולם שלא זילזל בעבודה שעשיתי, הרגשתי כל כך טוב אחרי זה, זה דירבן אותי להמשיך ולעשות הכל בשביל שהוא יהיה מרוצה.

"בן בן, מה המצב אחי?", בר שאל והתקדם לעברי בחיוך.
"בסדר גבר, מה איתך?", שאלתי והתיישבנו על הספה בסלון.
"בסדר, בן שושן רוצה להביא לך משהו", הוא אמר והוציא מכיסו השמאלי של הג'ינס מפתח.
"מה זה?", שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
"הX6 השחורה החדשה שלך", הוא אמר בחיוך והושיט לי את המפתח.
"מה?", שאלתי כדי לוודא ששמעתי נכון.
"מה ששמעת ועכשיו תקבל-את-ה-דירה- החדשה- שלך", הוא אמר והדגיש כל מילה שמוחי התקשה לעכל או לקבל, אני לא מאמין ששמואל באמת הביא לי רכב חדש ודירה, אני בסה"כ חודשיים אצלו והוא כבר מביא לי מתנות ועוד כאלה.
"אני…לא אחי זה יותר מידי", אמרתי, לא רציתי לקחת כמו חזיר את המתנות כאילו היו חטיף שוקולד, לדעתי זה לא מתאים.
"תפסיק להיות כזה צנוע, כאן בעסק הזה אין דבר כזה צנוע, נותנים תיקח, במיוחד אם זה מבן שושן, הוא לא אוהב שמחזירים לו מתנות", בר אמר והתלבטתי לכמה שניות , בסוף לקחתי את המפתחות.
"עכשיו בוא תיקח אותי סיבוב לדירה החדשה שלך, קודם נארוז את הכל וניסע", הוא אמר ועשיתי כדברו.

הרכב החדש שלי, בחיים לא תיארתי לעצמי שזה יהיה הרכב שכל חיי רציתי, אני מת על הרכב הזה, החלונות היו שחורים מקדימה ומאחורה, כנראה המשטרה יעשו בעיות אבל נצא מזה כמו גדולים.

נכנסנו לבית החדש שלי, הוא שוכן כמה רחובות מבן שושן, זהו בית פרטי, קטן אבל איכותי ויוקרתי.
השער ענקי בצבע אפור ומצלמות מקיפות את כל הבית, מעבר לשער יש את גינה
שמקיפה את כל הבית, מאחורי הבית הכל ירוק ויש כל מיני שולחנות ובריכה, לא ענקית אבל גם לא קטנה.
הריצוף של הבית הוא לבן נוצץ שטיפה מסנוור את העיניים, אבל מתרגלים לזה.
הספות מעור בצבע שחור, יש שולחן לבן מזכוכית באמצע הסלון, פלזמה גדולה שחורה שמונחת על מזנון בצבע שחור ורחב.
המטבח בצד הימני של הבית, הארונות בצבע לבן ומקרר כסוף וגדול עומד ליד הארונות.
הכל חדש ומעוצב כמו שאני אוהב, כאילו הוא קרא את מחשבותיי ועיצב לפיהן.
בחדר שלי חיכתה מיטה זוגית שכל חיי חלמתי עליה, בחיים לא הייתה לי מיטה כזאת גדולה ונוחה, ההורים שלי מצידם הייתי מת, לא היה איכפת להם מה אני אוהב או רוצה ואני שמח שיצאתי משם והגעתי למשפחה הזאת.
צד שמאל ליד המיטה יש שולחן ועליו מחשב נייד עם רמקולים ממש גדולים.
יש בכניסה שרק נכנסים ארון בגדים ענק שבפנים יש עוד בגדים חדשים שבן שושן החליט לקנות לי, אני לא יודע איך אוכל להודות לו על זה, זה כל כך הרבה להביא ביום אחד, הוא פשוט בן אדם זהב, האבא שבחיים לא היה לי.

"אחי, איך אני אודה לו על כל זה?", שאלתי ונזרקתי על המיטה, בודק עד כמה היא נוחה.
"פשוט תמשיך להיות כזה טוב, זה הכל", הוא אמר בעוד הוא פותח את הארונות בחדר, בודק אם יש עוד משהו שבן שושן השאיר.
"הוא מלך, בחיים לא ציפיתי לכל זה שיבוא ועוד כל כך מהר", אמרתי בעצימת עיניים, מדמיין מה אני כבר הולך לעשות כאן בבית, מסיבות, בנות, חברים, מרגיש כאילו הכל חלום מושלם שעוד שנייה מישהו מנפץ אותו ואני אתעורר למציאות הקודמת אבל לא, כל זה אמיתי ומציאותי.
"איי אחי, תהנה מזה כל עוד אתה צעיר", בר אמר והתיישב על ידי במיטה, התרוממתי לישיבה והוצאתי את הפלאפון מהכיס, שלחו לי הודעה.
"מקווה שאתה מרוצה מהמתנה הקטנה שהבאתי לך", זה היה בן שושן, הוא אומר מתנה קטנה, אז מה זה בשבילו מתנה גדולה?
"אני מודה לך שמואל, זה כל כך המון, אני אבוא להודות לך פנים מול פנים, אני מעריך את זה", שלחתי בחזרה ושמתי את הפלאפון בחזרה על השידה ליד המיטה.
"יאאלה, היום יוצאים למסיבה, נחגוג עם כל החבר'ה ונתחיל עם בחורות", בר אמר והסכמתי איתו.

לורנה:
איך אני תמיד נגררת אחרייך בל ועוד למקום הזה שמלא בעבריינים", אמרתי נגעלת בעוד אני מורחת בזהירות על עיניי פס אייליינר דק וישר.
"תסתמי ותודי שהם שווים", בל אמרה בעודה נועלת את העקבים השחורים שלה שתואמים לשמלה האדומה שחושפת חצי גב ויושבת על גופה בצורה מושלמת.
"כן אבל זה לא אומר שאני אתחיל לצאת עכשיו עם עבריין", אמרתי וסידרתי את השמלה הלבנה שבל הביאה לי, היא קצרה וחלקה, אבל מאוד מיוחדת.
"נראה אותך עומדת בפיתוי", היא אמרה וקרצה לי.
"נחייה ונראה י'קרצייה", אמרתי והיא גילגלה עיניים.

הגענו למועדון הזה, קוראים לו סנטר בר, הוא יחסית חדש, הוא בן חצי שנה והאוכלוסייה שם זוועתית אבל איך אפשר לסרב לבל העקשנית.
"תראי כמה שווים", בל אמרה אחרי שהתיישבנו על הבר והזמנו שתי כוסות של בירה חצי ליטר.
"כן שווים אבל לא בשבילך חמודה", אמרתי והמשכתי לבחון את כל האנשים שמסביבי, היו המון פרצופים מוכרים, אבל לא כל כך הבנתי מאיפה.
הברמן הביא לנו את הכוסות בירה והבאתי לו שטר של מאה, הוא החזיר לי חמישים שקלים והכנסתי לרנקי ואת הארנק לתוך התיק השחור והקטן שהבאתי איתי.
"וואי איזו מוזיקה יפה", בל צעקה בהתלהבות והחלה להעיף את שתיי ידייה לצדדים.
"לפחות משהו אחד יפה פה", אמרתי ולגמתי מהכוס בירה שלי.לורנה הלכה לשירותים ואני נשארתי לבד על הבר, מקווה שאף אחד מהחרמנים האלה לא יגש אליי.
הסתכלתי קדימה, ראיתי מישהו מוכר יושב מולי, אומנם הוא ישב רחוק אבל הצלחתי לזהות שאני מכירה אותו, זה היה אותו אחד מהמסיבה של יניב.
הוא קלט אותי והתקדם לעברי, למה הוא היה חייב להיות דווקא היום פה?
"היי יפה", הוא אמר ונשען על הבר עם שתי ידיו והביט בי במבט שובב המוכר מאותו היום בבריכה.
"היי", עניתי ביובש והוא רק חייך את החיוך שלו, הוא יפה ומושך אבל עדיין לא בשבילי.
"לא אמרת לי איך קוראים לך", הוא אמר ועיניי הדבש הפשיטו אותי במבטו התאוותני.
"לורנה", עניתי והסטתי את מבטי ממנו, הבטתי מסביבי ולא הראתי התעניינות.
"שם יפה, ספרדייה?", שאל וסימן עם האצבע המורה שלו לברמן שיבוא.
"חצי", עניתי והוא אמר משהו לברמן והברמן הלך.
"יפה יפה, אני אוהב ספרדיות", הוא אמר והברמן הגיע עם שני שוטים, הוא הביא לי שוט אחד ואת השני הוא הביא לבחור הזה שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לו.
"דרך אגב קוראים לי אושר", הוא אמר והרים את השוט לעברי וחיכה שארים את שלי.
"נעים מאוד", אמרתי והרמנו לחיים, שתינו את השוט בלגימה אחת והבטנו אחד בשנייה, המבט שלו כל כך משך אותי אליו, מפתות אותי בצורה הכי גברית והכי מטריפה.
הבטתי מסביבי ולפתע הרגשתי מישהו תופס את ידי, סובבתי את ראשי וכל כך לא רציתי עכשיו שזה יהיה הוא.