על טעויות משלמים פרק 4

לורנה:
אני ובל, החברה הכי טובה שלי נכנסנו למסיבה של יניב, ילד מהשכבה שלנו, הוא חוגג היום יום הולדת וערך מסיבה בבית שלו.
יש לו בית שתי קומות וחצר ענקית עם בריכה.
הוריו מאוד עשירים, הם עובדים בחברת הייטק ובקושי נמצאים בבית, אחותו הגדולה, אפרת תמיד דואגת שיהיה אוכל ביתי כל צהריים אחרי שהוא ואחיו הקטן, ירון חוזרים מהבית ספר.
"בואי נכנס לבריכה", בל התחננה וגילגלתי את עיניי, נראה כאילו היא באה רק בשביל הבריכה ולא בשביל יניב.
"רק הגענו, בואי נחכה קצת עם הבריכה", אמרתי והיא התבאסה, הלכנו לשבת ליד יוליה וגיל, הם זוג כבר שנה וחצי, הזוג הכי יפה שראיתי.
"שלום לזוג המאוהב", קראתי לעברם והם התנתקו מהנשיקה הלוהטת שלהם ואמרו לנו שלום.
"איפה בן?", יוליה שאלה, אף אחד לא יודע שנפרדנו, לא רציתי שישאלו אותי שאלות.
"נפרדנו אבל נדבר על זה מחר, אני באתי להנות", אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף, בתוך תוכי התפוצצתי, רציתי לראות אותו, לדבר איתו, הוא נעלם כבר שבוע שלם, הוא לא בבית ולא אצל בר.
אני חושבת שהוא הסכים להצעה של בר וכרגע בשלבים להפוך למפלצת, לעבריין דוחה ורוצח.
"נו בואו לבריכה", בל התחננה שוב, יולי החלה לחייך אני וגיל גלגלנו עיניים.
בסוף הלכנו לבריכה, הורדתי את השמלה הפרחונית המשוחררת שלבשתי ושמתי על אחד כיסאות השיזוף. הרגשתי את העיניים של כמה מהגברים שישבו על הכיסאות, הם לא מכאן, הם גם נראו בני עשרים פלוס ובר ישב בינהם.
אולי בן נמצא כאן?אם בר פה אז יש מצב גדול, הוא גם חבר טוב של יניב, אני לא חושבת שהוא יפספס את היום הולדת שלו רק בגללי.
נכנסתי לבריכה, שחיתי לעבר בל, גיל ויולי, נשענתי על גב הבריכה ופרסתי את ידיי לצדדים.
"מי אלה הגברים השווים האלה שיושבים עם בר?", בל שאלה ובעינייה היה מבט שובבי, היא לא יכולה בלי גברים, במיוחד גברים שגדולים ממנה בהרבה.
"הם לא בשבילך", גיל אמר ונראה רציני.
"למה לא?", בל שאלה בהתעניינות בעוד עינייה מביטות עליהם, לא מסתירה את העובדה שהיא ממש מרוצה מהמראה שלהם.
"כי הם לא טובים, הם מתעסקים בקקה", גיל אמר ובל התלהבה יותר, היא תמיד אהבה גברים מסוכנים כאלה, היא אומרת שהם יוכלו להגן עליה תמיד וזה מושך אותה, בל והשטויות שלה.
"אויש, לא היית צריך להגיד לה את זה, היא מתה על עבריינים", אמרתי בשקט שלא ישמעו אותי.
"אני גם נמשכת לעבריינים, הם סקסיים כאלה", יולי אמרה וגיל הביט בה מבמט רצחני ומלא בקנאה, הם מצחיקים אותי, הם תמיד גורמים אחד לשנייה לקנא.
"יולי אני מציע לך להירגע", גיל אמר בקשיחות ואני ובל התחלנו לצחקק.
"מה אתה רוצה, אני רק אומרת מה סקסי בעיניי", היא אמרה והוא התעצבן עוד יותר.
"טוב אז תלכי אליהם ותעזבי אותי בשקט", הוא התעצבן והחל להתקדם למדרגות של הבריכה.
"חכה שנייה גיל נו", יולי צעקה ושחתה לכיוונו.
"וואי הם הורסים", בל אמרה והסכמתי איתה בצחקוק מתגלגל, הם ממש הצחיקו אותי.
"את מחכה לי, אני הולכת להביא שתייה", בל שאלה והנהנתי בראשי.
היא הלכה ואני יצאתי מהבריכה והתיישבתי על אחד הכיסאות, רציתי קצת לנוח.
אחד מהחברים של בר התקדם לעברי, שיערו שחור פחם, עיניו בצבע דבש וגדולות מאוד, יש לו אף לא קטן ולא גדול, ממוצע כזה שלא מחביא את היופי שלו, גופו שרירי ומנופח וקעקוע של דרקון מקועקע בצד שמאל של בטנו, הוא מתחיל מהחזרה ומסתיים בבטן התחתונה, הוא נראה ממש טוב ומהאלה שאף אחד לא מעץ להתקרב אליו.
"היי", הוא אמר וקולו היה צרוד ומושך להפליא, הוא כרך את ברכו והביט בעיניי במבט שובבי ומעוניין, אני לא אשקר, הוא מושך אותי אבל…בן, אני לא יכולה לשכוח אותו.
"מה רצונך?", שאלתי באדישות והבטתי בעיניי הדבש הגדולות שלו, ממש קשה לעמוד בפיתוי הזה.
"הרבה רצונות יש בי, את אחת מהן", הוא אמר והרמתי גבה, הורדתי את מבטי אל הפלאפון שלי שהוצאתי כשהתיישבתי על הכיסא והמשכתי בשלי.
"קשה אה?", הוא שאל ולא עניתי, לפתע הרגשתי צל גדול ושחור עוטף את גופי, זה היה בן, הוא עמד מאחורי הבחור הזה והביט בו במבט עצבני, כל כך שמחתי לראות אותו, לא יכולה לתאר את ההרגשה שהרגשתי בשנייה שראיתי אותו.
אבל משהו שונה בו, הוא עשה גם כן קעקוע, את אותו הקעקוע באותו המקום כמו של הבחור הזה, ממתי הוא אוהב קעקועים?למה יש לי הרגשה שהוא הצטרף למשפחת פשע הזאת שבר הציעה לו.
"הלו גבר, תתרחק ממנה", בן אמר, עדיין מאופק, הבחור הביט בו וקם, הוא הלך בחזרה לבר והחברים שלו ובן עמד מולי והביט בי מבט שלא כל כך הצלחתי להבין, לא יכולתי לקרוא את מחשבותיו כמו שפעם בשנייה הייתי עולה על זה. הוא השתנה ורק שבוע אחד עבר.
"בן", אמרתי ודמעה ירדה מעיני, הוא הביט על הדמעה ואז על עיניי, אני חושבת שראיתי לשנייה את המבט של בן הישן אבל רק לשנייה.
הוא סימן לי עם הראש לבוא אחריו.

עלינו לאחד החדרים וסגרנו את הדלת, בן עמד מולי שום דבר מוכר לא מצאתי בו, הוא קיצץ את שיערו וגידל את הזיפים, עכשיו הוא נראה ראש המאפיה בעצמו.
"אל תתקרבי לחברים שלי הבנת?", הוא אמר בקול מאיים, מבטו היה מאיים במיוחד, כאילו הוא רואה מולו את האויב הכי גדול שלו.
"בן, למה אתה מדבר אלי בטון הזה?איפה היית?דאגתי לך", אמרתי בבכי שקט, הוא סובב את גופו, כאילו לא רצה לראות אותי בוכה ולהישבר שוב ולנגב אותן, אולי בכל זאת נשאר משהו מהבן הישן.
"בן", לחשתי ושמתי את ידי על כתפו, הוא מיהר לסלק אותה ממנו בזלזול והביט בי שוב במבט המאיים.
"אל תתקרבי אליהם ולא אליי, זה נגמר, תמשיכי להזדיין עם מתן בכיף, את הרי סתם זונה נכון?היית איתי והזדיינת עם מתן באותו הזמן", הוא אמר ולא עברה שנייה וידי סטרה ללחי שלו בחוזקה שגרמה לראשו להסתובב.
הוא הביט בי, היו כמה שניות של שקט, הוא בעד בשידה שמונחת ליד המיטה, הוא התחיל להשתגע ולהתעצבן כמו שבחיים לא עשה, פחדתי ממנו, שד נכנס לתוכו והשתלט עליו.
הוא הביט בי במבט נגעל וירק לעברי, הבטתי בו והדמעות לא הפסיקו לרדת, הרגו לי את בן, הם פשוט לקחו אותו ורצחו אותו.