על טעויות משלמים / פרק 23 .
הסתובבתי לכיוון הבנות והייתי בשוק , זאת השמלה שבדיוק רציתי , שנקרמה בשבילי , בידיים
אנושיות ולא מכונה , שמלת מיני קצרצרה שהתאימה לי , היא הייה כסופה ועליה נצנצים בצבע כסוף,
היה אפשר לראות את הברק השמלה לאור המנורות שהיו בחנות , לקחתי את השמלה ובחנתי אותה
טוב טוב והלכתי להחליף אותה בתא ההלבשה , הורדתי את החולצה ולבשתי מלמעלה את השמלה ,
ישרתי את הכתפיות שלה ושמעתי על ראשי תקפיצון של השמלה הכסופה , ישרתי את השמלה למטה
והסתכלתי במראה היה אפשר לראות שהשמלה מבליטה את הגוף שלי , אני לא נראת חשופה מידי
וזנותית ולא נזירה פשוט מושלמת השמלה הזאת , ישרתי את קצוות השער שלי מאחורי האוזן ,
הייתי ממש דומה לאמא שלי , ככה היא נראתה ככול שאני מתבגרת אני יותר ויותר דומה לאמא שלי
ואני לא רוצה לדעת מה יש לאבא שלי לחשוב על זה , אני לא רוצה שהערב הזה יהפוך להיות רע לי
ולאבא שלי , אני פשוט לא יכולה לחשוב על זה שאני דומה לאהבת חייו של אבי , אני פשוט לא יכולה
לחשוב על זה שכאשר אבי מסתכל עלי הוא מדמיין את אמא שלי , זה עצוב רק לחשוב על זה !
נגבתי את הדמעה הקטנה שבצבצה בזווית העין שלי ויצאתי אל הבנות " מה אתן אומרות "? שאלתי
קצת מבויישת , הרמתי את עיניי כלפיי מעלה וראיתי נעומי , לי ונועה מחייכות את החיוך הממזרי
והניפו את הידיים שלהן באוויר " חם לי " אמרה נעומי ועשתה את עצמה מתעלפת , הסתכלתי על
השמלה " לא משנה , אני יבדוק איזה שמלות יש לי בבית " אמרתי והסתובבתי חצי סיבוב לכיוון חדר
ההלבשה בזמן שלי ונועה תפסו אותי מהידיים " את קונה את זה ברור "!? הן תקעו בי מבט רוצח
'אמאלה ' אמרתי לעצמי והסתכלתי עליהן " או-קיי " שמכתי את המילה והלכתי להחליף בחזרה לבגדיי
הנורמלים , אוקיי אני קונה את השמלה הזאת ברור !
היא נוחה מאוד ואני מרגישה בה משוחררת , שאני דומה לאמא שלי והיא מראה שאני רוצה רק לבלות
ולא להסתובב ולנענע את התחת שלי ליד כול בן שנועץ בי עיניים , זאת הרגשה כול כך מפחידה רק
מלחשוב על זה !
יצאתי מתא ההלבשה שהשמלה בידי , לי חטפה את השמלה מידי והלכה לשלם " איך השמלה "?
שאלתי אותם והם התחילו לצחוק " מהמממת , חשבתי לקנות אותה בעצמי אבל בסוף לא רציתי ,
לא ממש הרגשתי שזאת השמלה שמתאימה לי אז נתתי לך לנסות ולך היא מתאימה בול , היא משלימה
אותך ודניאל התאהב בך בטוח "! צחקה נועה וישרה את מבטה לרצפה , כול כך כיף לראות את נועה
צוחקת אחרי הפרידה שלה ושל רוי , כאילו כמה זמן בן אדם יכול להיות עצוב ?
העיקר שהחיוך חזר לפינייה והכול חזר לשגרה , לפחות הכול הסתדר , אפשר לומר זאת כי עדיין נשארה
ביני לבין דניאל איזשהו הרגשת מתח , אני מחבבת אותו ונראה לי שהוא אוהב אותי לפי החיוך שלו ,
הדיבור , העיניים , ההתנהגות כול אלו סימנים של אהבה , ומה אני יכולה לעשות לאמין לו או לא ?
אני ממש לא רוצה להפגע באהבה הזאת , כבר נפגעתי מלירון פעם ואני לא רוצה יותר להפגע מזה ,
מה אני יעשה ?
" בואו בנות , השעה חמש , צריך לקנות נעליים , למה כולן מתות אצלי " אמרה נועמי והסתכלה על הצפורניים שלה , כולנו צחקנו , זה היה מצחיק !
" יש לך ארון נעליים בבית ואת לא יודעת מה ללבוש ושהכול מת לך "? שאלתי מופתעת .
" לא " היא אמרה בפשטות , גילגלנו עיניים ויצאנו מהחנות .
תגובות (2)
תמשיכי זה יפה! ^^
תמשיכי