על טעויות משלמים פרק 1

"לא בן, אני לא מוכנה לקבל את זה",צעקה לורנה ונזרקה על הספה בשילוב ידיים.
"למה את בחיים לא מוכנה לקבל שום דבר ממה שאני אומר לך?", שאלתי את לורנה בצעקה שדי הרתיעה אותה, היא הביטה בי עם עינייה הכחולות והשבריריות שתמיד מצליחות לרכך אותי וראיתי את הדמעות שלה מתחילות לרדת, לעזאזל! אני שונא לראות אותה בוכה.
"אל תבכי, את חייבת להבין אותי, את יודעת באיזה מצב אני נמצא בחיים שלי, ההורים שלי שונאים אותי, אני לא יכול להתמודד עם זה יותר, בבקשה תביני אותי", אמרתי לה בקול מתחנן ואחזתי בפנייה בשתי ידיי, היא הביטה בי במבט כעוס והעיפה את ידיי בעצבים מפנייה ועלתה לחדרה בריצה מהירה.
אני שונא שאני גורם לה לבכות, היא הדבר הכי חשוב בחיים שלי, אנחנו יוצאים מכיתה י'.
אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי בעייניה הכחולות והגדולות, היא היפנטה אותי בקלות עם העדינות שלה, הצחוק המתגלגל הממכר שלה.
היא האישה הכי מושלמת שאני מכיר.
אני פרשתי מהבית ספר בכיתה י'א, לפני שנה.
הבנתי שאני סתם בא ומבזבז את הזמן שלי ומפסיד המון כסף שיכולתי להרוויח בעבודה.
פרשתי והתחלתי לעבוד במפעל, שברתי את הגב כדי שאוכל לחסוך כסף, אני לא רוצה שבעתיד לא יהיה לילדים שלי מה ללבוש או מה לאכול, אני רוצה שהם יקבלו כל מה שהם רוצים ולא יצטרכו לשמוע "אין לי כסף" לא רוצה עתיד כזה.

חבר שלי, בר, הציע לי הצעה מאוד מפתה אך עם זאת מאוד מסוכנת, להצטרף למשפחת פשע, להיות חייל ולהרוויח המון כסף.
בהתחלה סירבתי אבל אחרי הרבה מחשבות החלטתי להגיד ללורנה שהסכמתי להצעה שלו.
זה עדיין לא בטוח, אני צריך עוד ללכת ולדבר עם ראש המאפיה.
זה נראה לי הזוי, אני לא יודע אם אצליח להתמודד עם זה במידה ויקבלו אותי, אבל אני חייב, לא רוצה שיהיה לי עתיד כמו של ההורים המזורגגים שלי.
אני מת לצאת מהבית שבו אני גר עכשיו ולהשכיר דירה עם לורנה ולהפוך אותה למלכה, לא אחסיר ממנה דבר.
היא עדיין לא מקבלת את זה אבל היא תביו, היא תבין ותקבל אותי גם אם אהיה חייל בעולם התחתון.

"אחי, חמש דקות אני אצלך", בר אמר, לא מבין למה וכמה.
"למה גבר?", שאלתי בעוד אני נועל את נעליי הלקוסט השחורות שלי.
"כי סידרתי לך שיחה עם המנהל הגדול", הוא אמר בגאווה.
"דיי, תודה גבר, אני לא מאמין", אמרתי בהתלהבות ונעמדתי מול המראה בחדר, מסדר את שיערי השחור ובודק שהכל פיקס, החולצה הלבנה של ארמני יושבת טוב על גופי השרירי, הגינס הכחול גם יושב במקום, אני מוכן.

"אהלן גבר", אמרתי לבר כשנכנסתי לרכב.
"אהלן וסהלן, אחי, החיים הולכים להשתנות מהיום", הוא אמר בהתלהבות ותופף עם ידיו על ההגה.
"איך אתה כל כך בטוח?", שאלתי והוא חייך את החיוך המרוצה שלו.
"סמוך על סחבק", הוא אמר וקרץ.
"חתיכת דביל, יאללה סע", אמרתי בגיחוך והוא החל לנסוע.
אני מודה שאני פוחד עד מוות, אני הולך לדבר עכשיו עם ראש משפחת פשע הכי חזקה בעיר.
"אחי יהיה בסדר", בר אמר וחייך.
"כן…יהיה בסדר", אמרתי והבטתי מבעד לחלון, חושב על לורנה ועל כמה שיצאתי חרא של בן אדם, שברתי את המילה שלה, היא לא הסכימה לכל זה.
אבל עם הזמן היא תבין, אני יודע שהיא תבין ותקבל את זה.