על טעויות משלמים / פרק נסיון .

" כן " אמרתי לאחותי בפלאפון בזמן שאני בוהה בלוקר שלי המכוסה בסודות .
" את בטוחה שאת לא צריכה הסעה "? שאלה ניקי , אחותי הגדולה , חייכתי לעצמי ונאנחתי
" אני ילך ברגל , אל תדאגי במצבך את לא צריכה להתאמץ " אמרתי לה והנדתי לשלילה .
" נו את צריכה לסלוח לי , אז עשיתי טעות " אמרה ניקי בקול מאוכזב ומלא עצב , הושטתי את
ידי אל הלוקר והכנסתי את הספרים שלי בחזרה , בזמן ששקט שורר בפלאפון אני שנה את המעיל
הדק מעל התיק החום שלבשתי על הצד " לא , לא זה לא בגללך " נסיתי לתקן את הטעות שאמרתי ,
" זה בגללו המשפחה נהרסה , אני בטוחה , נתרא בבית ניקי , אוהבת " אמרתי וחייכתי " אוהבת "
אמרה ניקי ונתקה את הפלאפון , הרגשתי הקלה בקולה וחיוך היה בדבריה , הכנסתי
את הפלאפון לתיק וטרקתי את דלת הלוקר הכחול שלי בחוזקה ודפקתי את הראש שלי בלוקר "
מטומטמת , מטומטמת " זה מה שהרגשתי אחרי שדברתי עם אחותי , הרגשתי שאבדתי
בטעויות שלנו את אחותי , הרגשתי איך המשפחה נהרסת , פתחתי שנית את הלוקר כדי לבדוק שעיני
בסדר ולא מראות שום עצב בקולי או בעיניי , שמתי עיפרון שחור בעיניי כדי שלא יראו את העצב
והכעס בעיניי , שערי החום החלק היה טיפה מקורזל והפוני לצד הימני שלי נח בעדינות על הלחי ,
ג'קט הפוטבול השנתי היה על כתפיי אחרי אימון המעודדות , הוא היה בצבע לבן והשרוולים הכחולים ,החצאית הקצרצרה הכחולה התנוענעה ברוח הנושבת ובגופיה הלבנה והכחולה על הסמל של האותיות "Rp" שמסמלים את שם בית הספר " רוקוואן פאנל " , שמתי מבריק לשפתיים שלא יראו כאילו
הרגע צעקו או שבכו , המשפחה נהרסת הכול רק בגללו , בגללו , בגללו !
טרקתי שנית את הדלת של הלוקר והתחלתי להתקדם אל דלת הכניסה של בית הספר שבעוד שאני
פותחת אותה אני מקווה לא לראות אותו יושב על גדר האבן המעקיפה את בית הספר , תפילותי
התחילו לעלות באוויר שאני עוצמת את עיניי ומתקדמת באיטיות אל הדלת , אני פותחת אותי ומתחילה
לצעוד אל עבר המדרכה המובילה אל הבית שלי , אני פותחת את עיניי וכעס עולה בעיניי , רואה אותו
יושב ומדבר עם חבריים שלו " אוו " אני שומעת את הקול המזלזל שלו שאני שומעת תמיד בחלומות ,
אני נעמדת במקום ומסתובבת אליו ומחייכת , הוא מחזיק בקבוק וודקה ביד אחרי משחק הפוטבול
ומחייך אלי חיוך מזוייף " אוו תראו את מי אנחנו רואים " הוא אומר ומסתכל עלי .
" לא לאמין פשוט " אני אומרת בעוד שאני מנידה את ראשי לצדדים ומסתכלת עליו , הרוח כבר העיפה את שערי החום באוויר מרוב כאס , הורדתי במהירות את המעיל וזרקתי אותו עליו , הוא נרתע ותפס את המעילשהיה על כתפיי " תודה אבל לא תודה , אני לא צרכה טובות משהו שהרס את משפחתי " אמרתי ומסתכלת לצד .
" היילי מיילס , אחותה של ניקי מיילס " הוא אמר ושלבתי את ידי בכעס .
" כן , מה אתה רוצה מאחותי "? שאלתי והתחלתי ללכת , מהצד אני שומעת אותו צועק לי שאני אחכה ,
למה שאני אבזבז את הזמן שלי עליו , למה ? מה בדיוק הוא שווה ? שאלתי את עצמי והתחלתי ללכת
במהירות רבה יותר אל הבית שהוא צועק לחברים שלו שיחכו לו ורץ אחרי , הוא תפס את ידי ונרתעתי .
" מה אתה לא מבין שאני לא רוצה להסתכל עליך בכלל ? אתה בשכבה העליונה , אני מסיימת את
השכבה הנמוכה ורק עולה לעליונה , אולי אתה זוכר גם אחותי הייתה פעם בשכבה העליונה אבל ,
אני לא יודעת מה בדיוק קרה , אתה יודע "? אני שואלת אותו והוא מעביר את ידו בשערו השחור
ונאנח " היילי , מה קרה ביני לבין ניקי זה הייתה פעם אחת וזהו " הוא אומר את המשפט הזה בפעם
ה- אני לא יודעת איזה .
" ומה אתה בדיוק רוצה ממני "? שאלתי אותה מתנוענעת באי נחות במקום .
" אני לא רוצה שישנאו אותי בגלל שעשיתי טעות " הוא אמר ואני רק חייכתי וצחקתי , הוא הסתכל
עלי במבט לא מבין , הסתכלתי לצדדים ואז התרכזתי בו " לא עשית טעות אחת , עשית מספר טעויות
שהגיעו לשלב של שבירה " אמרתי ונסיתי לא לבכות מולו .
" אהה , אניי יודעת כבר משהו אחד " אני מנסה להסביר לו והוא בוחן את עיניי , אני מסתכלת בעיניו
ורואה צבע ירקרק כצבע הדשא " לירון , על טעויות משלמים " אמרתי לו והלכתי לבית שאני משאירה
אותו עומד וחושב על מה שאמרתי ומבין שצדקתי , היה אפשר לראות לפי תווי פניו שהתקצבו .