על המסלול- פרק 3 (אשמח לקבל ביקורת:)

פרק 2-

\"מה את חושבת שאת עושה?\" שאלה אותי אנג\'ל. עכשיו היינו במטבחון הצוות של החנות, שם לא היו צלמים או כתבים, רק אני ואנג\'ל, מה שנתן לה את האפשרות להראות כמה היא כועסת עליי בלי לחשוש מה תגיד התקשורת.
\"בסך הכל דיברתי איתי.\" אמרתי בשקט, באמת שאני לא מבינה מה היא רוצה ממני. בהתחלה היא אומרת לי לדבר ולהכיר אנשים וכשאני מוצאת משהו לדבר איתו היא כועסת עליי, האישה הזו באמת צריכה למצוא לעצמה תחביב.
\"את לא יכולה לדבר איתו, זואי. את יודעת מי זה בכלל?\" היא שאלה כאילו אני איזה מפגרת.
\"זה ג\'ים פייז, הוא שחקן כדורגל. \" אמרתי באדישות.
\"בקבוצת טרמינל לומינטריס. המכונה גם הכישלון לומינטריס,\" היא גלגלה עיניים לעברי. \" את לא יכולה להסתובב עם שחקניי כדורגל כושלים כי זה יוציא לך שם של דוגמנית כושלת.\"
\"אבל…\" התחלתי לומר.
\"אני בטוחה שהכתבים כבר תפסו אותך מדברת איתו ולכן את חייבת לתכן את המצב. שמעת על אנדרו לונג?\" היא שאלה, הנהנתי. הוא היה הכוכב הכי חם בתעשיית הקולנוע או לפחות זה מה ששמעתי שאמרו עליו, הוא השתתף כבבר בשלושה סרטים בכיכובו ועמד להוציא ספר אוטוביוגרפי על חיו, למרות שהיה בסך הכל בן עשרים.
\"הוא מסתובב פה ואת תלכי לדבר איתו.\" היא אמרה כאילו קבעה בשבילי עובדה.
הבטתי בה כלא מאמינה, למי היא חושבת את עצמה?!
\"קדימה זואי לכי ותדברי איתו!\" היא דחקה בי לצאת מהמטבחון.
לא הייתה לי ברירה אחרת, הייתי פשוט חייבת לסמוך עליה לכן שמחתי לראות שג\'ים נעלם והתחלתי לחפש את פניו המפוסלים להחריד של אנדרו לונג.
זה לא היה כל כך קשה כי הוא היה מווכף בדוגמניות מחייכות ומצחקקות וכתבים. זבמן ששאלתי את עצמי איך בדיוק אני אמורה לדברי איתו שמעתי משהו קורא בשמי.
\"זואי הומלר.\" זה היה אנדרו בכבודה ובעצמו.
\"היי.\" אמרתי וחייכתי בביישנו, הכתב הזיז את המצלמה שלו לכיוון שלי.
מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?!
\"ומי זו עם לא הפרזנטורית החדשה של \'שיבה ניר\' וביתו של המליונר האגדי אדם הומלר,\" הכתב בחייך בגאווה לכיווני. \"זה די מפתיעה לראות אותך כאן היום, את לא נראת כמו הטיפוס שירכיב משקפיים.\"
\"אני יותר טיפוס של משקפיי שמש.\" הודתי, עדיין מזועזעת מכך שהוא הזכיר את שצו של אבי.
\"וראינו אותך מדברת עם ג\'ים פייז קודם, האם מתפתח פה רומן?\" קולו היה ערמוני, ערשי וידעתי שאני חייבת לשקול את מילותיי בקפידה.
\"למה שהיא תרצה לנהל רומן עם כזה לוזר,\" לפני שהספקתי להגיב אנדרו לונג יצאה ממעגל הדוגמניות שלו ונצמד עליי. הוא חייך חיוך מלא שיניים לבנות ומבריקות. \"כשהיא יכולה לנהל רומן עם משהו כמוני.\" הוא צחק צחוק מלא גאווה, גם הכתב צחק וגם אני למרות שהצחוק שלי היה מהול במבוכה וגועל.
\"אם כך אתה מצהיר באופן רשמי שאתה וזואי הומלר זוג?\" שאל הכתב בערמומיות.
\"מי יודעה מה יוליד יום.\" אמרתי במהירות, זו הייתה תשובה מפותלת, מעורפלת והכי חשוב ממש לא ישירה.
בהמלך הערב, אחרי שהכתב המציק עזב אותי ואת אנדרו הלכנו לפינת החנות ודיברנו, או ליתר דיוק אנדרו דיבר ואני הנהנתי בנימוס, הוא דיבר על אוסף הנעליים שלו ועל הספר שלו ועל סידרה שבה הוא ישחק את התפקיד הראשי.
כל כך שמחתי שההשקה נגמרה שפשוט קרסתי בתוך המכונית הלבנה והיוקרתית של אנג\'ל.
פתאום, שנייה לפני שהיא התניעה את המכונית שמעתי דפיקה על החלון במושב האחורי.
\"לאן נעלמת קודם?\" זה היה ג\'ם, הוא חייך עליי אחרי שפתחתי את החלון, בחיוך נחמד ויפה.
\"אני…\" התחלתי לומר אך ראיתי מזווית עיניו את עיניה הנוקשות והכחולות של אנג\'ל. \"הייתי צריכה לעשות משהו.\" אמרתי במהירות ולא הבטתי עיניו הגדולות.
\"אם כך… שכחת את זה קודם.\" הוא הושיט לי חתיכת נייר שהייתי בטוחה שהיא לא שלי. לקחתי אותה ופתחתי אותה.
על הנייר היה כתוב \"נפגש ב\'רגליס\' בשעה עשר.\" הסתכלתי עליו בחיוך.
\"תודה שהחזרת לי את זה.\" אמרתי. הוא קרץ לי ובלי כל הודעה מוקדמת אנג\'ל סרגה את החלון והתניעה את המכונית.
\"מה זה היה.\" מספר הטלפון של אנדרו.\" שיקרתי והנחתי את ראשי על החלון הקר.