על הטוב והרע ~ סיפור ערסים ~ פרק שני

עמדתי מול דלת הכיתה שכה הפחידה אותי עכשיו.
הכנתי את עצמי לבית הספר הזה , אך לא עד כדי כך.
נשכתי את שפתי התחתונה ודפקתי על הדלת.
לא ענו.
דפקתי שוב, ואז הדלת נפתחה בפניי במהירות .
"מה את רוצה?" זה היה נער בגילי, בעל שיער בלונדיני מבולגן ועגיל בגבה.
כל התלמידים התרוצצו בכיתה, עמדו על שולחנות, וחלקם אפילו הלכו מכות. זועזעתי לראות את זה.
"אני… התלמידה… החדשה…?" שאלתי – אמרתי באיטיות.
"את שואלת או אומרת?" הוא גחך והנדתי בראשי במהירות.
"אומרת. אני התלמידה החדשה." חייכתי חיוך קטן , שירד במהירות כשראיתי שהוא בוחן אותי ומעוות את פניו בגועל.
"מה את קשורה לכאן? זה לא מקום בשבילך , ילדה." הוא אמר והניד בראשו כלא מאמין.
"מביאים לנו צפונבונית מהרצליה.זה מה שחסר לנו." הוא מלמל , הסתובב, ונכנס לכיתה,אני אחריו.
איזה חוצפן !
מי לימד אותו ערכים?! כי מי שעשה את זה עשה עבודה ממש גרועה!
"סתכלו עליה! הביאו לנו עשירה מרמת אביב!" נער אחד הצביע עליי וצחק.
אם הוא רק היה יודע כמה הוא טועה…
"תעזוב אותה, שמוק." אמרה נערה בעלת שיער בלונדיני קצוץ ודחפה אותו ממני.
"היי, אני רז." היא חייכה אליי חיוך חם.
סוף סוף מישהי בעלת ערכים!
"אני נועם." חייכתי ולחצתי את ידה המושטת.
"רז,מה, כבר את עפה על העשירה?" שאל אותה הנער הראשון שפגשתי , בעל השיער הבלונדיני המבולגן.
"אתה מוכן לסתום כבר? אני שפטתי אותך כשראיתי אותך? לא. אז בבקשה תעשה את אותו הדבר. ממש אין לך זכות לשפוט אותי!" התעצבנתי.
ערכים ערכים, אבל גם לי יש גבול!
כל הנערים אשר היו בכיתה הביטו בי בעיניים סקרניות ומופתעות, מה הם רוצים?
"מה אמרת?" הוא הביט בי באיום, חושב שהפוזות שלו עובדות עליי.
"אני חושבת ששמעת טוב מאוד מה אמרתי." החזרתי לו מבט מסוכן ורז הייתה נראת נרגשת.
"סוף סוף מרגיש שאומרים לך את האמת בפנים, אה אח תאום?" היא אמרה וחייכה לעברו חיוך מתגרה.
הם אחים תאומים?
את האמת, רק עכשיו שמתי לב לכמה שהם דומים.
"תסתמי רז…" הוא סינן לעברה בכעס.
"מה אביאל, לא נעים שאומרים לך את האמת בפנים?" היא הביטה בו.
בין השניים אין יחסי אחים הדוקים אני רואה.
אוף… רק הרסתי להם את הקשר הלא קשרי הזה יותר.
"אז רז, מה הצבע האהוב עלייך?" שאלתי, מנסה להעביר נושא.
היא פנתה להביט בי וחייכה.
"סגול, מה הצבע האהוב עלייך?" היא שאלה.
"אין לי צבע מעודף. כל יום זה צבע אחר." חייכתי ומשכתי בכתפיי.
"את שונה." היא קבעה, ואת האמת שצדקה.
הרבה אנשים אמרו לי שאני שונה, ואני לוקחת את זה בתור מחמאה.
"תודה." חייכתי,ובדיוק המורה נכנסה.
באיחור של… חצי שעה.
"לשבת תלמידים." היא ציוותה ורז משכה אותי לשבת לצידה.
"אז היום, יש לנו תלמידה חדשה שעברה הנה מזכרון יעקב." איזו מורה נאחסית.
מה הקטע שלה?
אביאל גחך והביט בי בהסתייגות.
"בוא תציגי את עצמך, נועם." היא אמרה ונעמדתי לצידה.
"נועם לוי, בת שש עשרה וחצי, זהו." אמרתי וחזרתי למקומי.
הם לא צריכים לדעת עליי יותר ממה שאמרתי עכשיו.
"היא תבקש ממך לספר על התחביבים שלך." לחשה באוזני רז וצחקה.
גלגלתי את עיניי, וכך,המורה עשתה.
"מה התחביבים שלך?" .
נאנחתי .
"אין לי תחביבים." אמרתי, ועל הכיתה פנתה להביט בי, כולל אביאל.
"טוב…" מלמלה המורה והתחילה ללמד.
~
"אז באמת אין לך תחביבים?" צחקה.
היינו בדרכנו לקפיטריה.
"יש לי. אני פשוט חושבת שזה לא עניינם של הילדים בכיתה הזו." חייכתי.
"את משהו מיוחד." חייכה רז ואני גלגלתי את עיניי.
מרחוק ראיתי שני נערים הולכים מכות, וישר הסתובבתי בשביל ללכת לכיוון השני.
אני לא אוהבת לראות אנשים הולכים מכות, זה חייתי מדי בשבילי.
"לאן את הולכת? הקפיטריה שם." רז שאלה.
הסתובבתי בחזרה אליה.
"אני פשוט לא אוהבת לראות אנשים הולכים מכות." מלמלתי ונזכרתי באבי.
"בואי, אני אלך קרוב אליהם, את תלכי מהצד השני." היא אמרה ולבסוף הסכמתי.
התחלנו להתקדם אל עבר הקפיטריה , וכמובן האסיפה מתקרבת גם היא.
"הם מכיתה י'ב. זה ששם." היא התחילה להגיד וסימנה עם ראשה אל הנער הימיני.
נער עם שיער שחור כהשמיים בלילה, עיניים ירקרקות , עגיל בגבה, וכפי שראיתי גם בלשון.
"הוא הצרה של בית הספר, אפשר להגיד." חייכה רז חיוך עקום.
"הוא מהחבורה של אביאל. אני קוראת לחבורה שלהם 'קבוצת ערסים לכל הגילאיים.' , שתביני, בחבורה שלהם יש ילד בין ארבע עשרה." היא מלמלה והביטה בנער הבעייתי בגועל.
"תתרחקי מאלירז." אמרה.
אלירז קוראים לו.
שם באמת של ערס.
ואת האמת, לא חשבתי לעשות דבר אחר.
תמיד שנאתי ותמיד אשנא ערסים.