על אהבה, סמים, ואלכוהול.. פרק 8

פרק 8:
התחלתי להכניס את המזוודות לחדרי החדש והנחתי אותן על המיטה, "מה אתה רוצה לדעת?", שאלתי, "בואי נתחיל במה ילדה כמוך עושה כאן?"
"מה זאת אומרת כמוני?!", שאלתי בזעם
"יתומה, עניה, כאן בהייטס, למה?" אמר בסתמיות.
"מלגה", אמרתי ברוגז, "אתה יכול ללכת", כמעט וירקתי את המילים לעברו.
"לא לא זה בסדר אני אשאר, אחרי הכל, מה תעשי בלעדיי?", קרץ לעברי.
צל עבר ליד הדלת, "אריה? אריה סויר?", שאלה ילדה גבוהה עם שיער בלונדיני צמרירי, עיניים חומות וחיוך מקסים.
"כן, אנחנו מכירות?"
"עכשיו תכירו", אמר אוריאן, "אנדריאה – אריה, אריה – אנדריאה, את מוזמנת ללכת אנדי אנחנו עסוקים", רמז לעברה.
"לא זה בסדר, אני בטוחה שהיא מעדיפה את חברתי", אמרה אנדריאה לאוריאן.
"את האמת שכן, תודה אוריאן, עשית מספיק", סיננתי לעברו והחוותי בידי לעבר אנדריאה כדי שתיכנס. הדבר היחיד שרציתי זה להפטר מהילד המתנשא הזה, מה הוא חושב לעצמו? שאם אני יתומה ועניה אז אני לא חכמה כמוהו? או לא מספיק טובה כמוהו? מפגר.
"ביי ביי אוריאן, נתראה בערב", אמרה אנדריאה בחיוך מסופק.
אוריאן הוציא פתק, שירבט עליו דבר מה והניח אותו על שולחן הכתיבה שהיה בחדר, לאחר מכן הסתלק כלא היה.
"תודה אנדריאה, אני כל כך חייבת לך", אמרתי בהקלה
"שום בעיה, תקראי לי אנדי, אנדריאה גורם לי להרגיש זקנה"
"אוקיי", צחקתי.
אני ואנדי פרקנו את כל המזוודות מידי פעם אנדי קראה, "אני כל כך גונבת לך את זה!!", אני מחבבת את המקום הזה. מאוד.
"טוב זה הכל, תודה אנדי"
"אני בחדר פה ממול, 109, אני אקרא לך כשיגיע זמן ארוחת הערב?"
"תודה אנדי, על הכל"
"בשמחה".

הערב הגיע, אנדי ואני הלכנו לארוחת הערב דיברנו וצחקנו והכרתי את כל חבריה, דמיאן, רוזלי, רייצ'ל וסטיילס. הם ממש נחמדים.
עכשיו אני בחדרי, כבר 11, ומחר הלימודים מתחילים בשמונה בידיוק, זכרונות מציפים את ראשי, כמו מערבולת בלב ים.
לפתע נזכרתי בפתק שהניח אוריאן על השולחן, היה משורבט עליו בכתב חפוז מספר טלפון וסמיילי קורץ. הוצאתי מכיסי את הטלפון הנייד וחייגתי.
"הלו?", קול נשמע בצד השני
"אוריאן? זאת אריה"
"אה אריה, מתגעגעת אה?", צחוק נשמע בקולו
גילגלתי את עיניי, "מובן שלא, אני צריכה עזרה בכמה דברים, תוכל לבוא?"
"תפתחי את החלון, אני כבר מגיע".