על אהבה, סמים, ואלכוהול.. פרק 14

פרק 14:
**היי, כאן אריה, אני מריצה את הסיפור טיפה קדימה**
"טוק טוק", קול צייצני נשמע מבעד לדלת.
"תכנסי אנדי!", קראתי בעודי מכפתרת את כפתורי המכנסיים הבלויים, "יום הולדת שמח!!", נשיקה רטובה הודבקה ללחיי, העפתי מבט למראה, מחליקה את השיער באצבעותיי, "אל תעשי מזה עיניין, זה רק יום הולדת 18", אמרתי באגביות, "לעזאזל איתך אריה", היא אמרה בתסכול.

הלימודים חלפו במהרה, מאז מה שקרה עם דמיאן כולם מתייחסים אליי בעדינות, לא אכפת לי, אני כמעין מרחפת כאן ב'הייטס', לא שמה לב לסביבה, רק שחבריי איתי הם מנערים אותי למציאות.
רטט בכיס מכנסיי העיר את תשומת ליבי.
'היי, תפגשי אותי בחממה, ישלי הפתעה בשבילך'.
נדמה היה כאילו ליבי עשה קפיצה באוויר ונחת הפוך, רגשות לא מוכרים מציפים אותו, אח ליבי המסכן.
רצתי מהר ככל יכולתי לכיוון החממה, הוא חיכה לי בחוץ, עומד בנונשאלטיות. כולו מדהים בכף רגל ועד ראש.
"היי סויר, בואי אני רוצה להראות לך משהו", דידיתי מאחוריו עם הרגל השבורה, "לעזאזל עם הרגל הזאת..", סיננתי חרישית, "אוריאן יש כאן מדרגות, אני בלי קביים", הרגשתי חסרת אונים, שברירה אפילו, "זאת לא בעיה העלמה סויר", הוא הניף אותי בשתי ידיו וקיפץ במדרגות כאילו משקלי לא אלא נוצה.
הוא הניח אותי בעדינות בכניסה לחממה, "בואי, יש מכאן את הנוף הכי יפה", הוא אחז בידי ומשך אותי לעבר חלון שנמתח מהרצפה עד לתקרה, "וואו", אמרתי בפליאה, שמיים תכולים מעליי ודשא ירוק מתחתיי, פרחים בשלל גוונים, מכלניות אדומות כדם עד לשושנים לבנות וצחורות, החלון היה שקוף כל כך עד כי בן אדם ללא פחד גבהים היה חושש קלות מנפילה מטה אל מעין ברכה טבעית שסביבה אבנים חדות.
"ציפור קטנה לחשה לי שיש לך היום יום הולדת", הוא אמר בעודו משקיף לעבר האופק שנצבע בגוון אפסרק עדין.
"אנדי?", שאלתי ונפנתי גם אני להביט לכיוון אליו הוא מסתכל, "אני לא מגלה את המקורות שלי", נחרת צחוק נפלטה מפי, "זה לא כזה עיניין כולה 18..", "טוב אז זה בכל זאת יום הולדת, וצריך שתיהיה מתנה, אז", הוא הושיט יד לכיס מכנסיו והוציא קופסא קטנה עטופה בסרט אדום, "מה יש בפנים?", סומק הציף את פניי, "תפתחי", הוא הושיט לי את הקופסא, "וואו", עיניי נפערו בתדהמה, שרשרת זהב עם תליון קטן בצורת שמונה מוטה לצד משובץ יהלומים קטנטנים, "מה זה?", שאלתי, "סימן האינסוף, תיראי", הוא נטל את אצבעי והוביל אותה בפיתולי הצורה, "הפיתולים אף פעם לא יגמרו", "מתי הספקת לקנות את זה?", חשבתי על כל הזמן שהוא נעדר מבית הספר, "בואי נגיד, שעשיתי שיעורי בית, אהבת?", הנהנתי במרץ בעודי בוהה בשרשרת הדקיקה, "לא היית צריך אבל..", הוא הרים את פני באצבעו, "הכל בשבילך", הוא גחן לעברי וריפרף על שפתיי ברכות, נצמדתי אליו, פיו נפתח וכך גם שלי, מנטה.

"רגע אוריאן איך אני ירד?", הוא ציחקק והניף אותו על גבו, הוא ירד את המדרגות והניח אותי על הרצפה בבטחה, "אני רב תכלתי אה?", גיחכתי, "אני אלווה אותך לחדר ואז אני יקפוץ לאנדי".

הגענו לפתח החדר שלו, "טוב, אני חושבת שאני ילך", עמדתי אל קצות אצבעות רגלי הבריאה בעודי נשענת על הקיר, מצפה לנשיקה, הוא נישק אותי קלות, "את רוצה להיכנס?", הוא חייך והגומה שלו התגלתה, לפתע דלת חדרו נפתחה בחדות, בחורה מצחקקת וכהת שיער עמדה שם, ידיה עסוקות בכיפתור כפתורי חולצתה, רייצ'ל, "לעזאזל איתך אוריאן!", פניה נאדמו מהכעס והיא רצה לה משם.
"אני לא מאמינה..", השפלתי את מבטי וסילקתי את ידיו ממני.
"יש לזה הסבר", הוא התחיל להגיד, "יודע מה? פעם הבאה לפני שאת מזמין בחורה לחדר שלך תדאג שתיהיו לבד", הרמתי את מבטי אליו, "אריה יש לי הסבר!", הוא אמר נחרצות.
"לא! תחסוך ממני!", אמרתי ודמעות עומדות בעיניי, "אריה תני לי..", הוא ניסה שוב, "אל תדאג..", סיננתי לעברו, "זה לא היה כזה מדהים גם בשבילי".