על אהבה לא משלמים

מי שתאהב אותך באמת לא תבקש ממך לקטוף בשבילה את הירח. וגם אם תרגיש בכמה שזה נכון בשבילך ללכת עד סוף היכולת שלך ומעבר רק בשבילה אל תעשה זאת, כי אם הייתה אוהבת אותך באמת לא הייתה בוחנת אותך ומציבה לך יעדים. אני לא רואה את זה בעין טובה כאשר אחד מבני הזוג אומר לשני איך יפעל ואיך יחשוב. זה מתבטא בשליטה במה שאתה לובש, המקומות שאתה הולך אליהם, האנשים שאתה נמצא בחברתם. זה לא נראה לי מתאים שאחד יקבע לשני מה לעשות. כשאנשים אומרים לי "כל הנשים אותו הדבר, כולן רוצות את הבלתי אפשרי", אני מתעצבנת כל כך. הם לא מכירים אותי. עוד לא הייתה לי ההזדמנות להוכיח לכולם שמערכת יחסים אינה צריכה להיות תלותית וחומרית. אני לא ארצה פרחים ביום האהבה, ולא שרשרת ביום ההולדת שלי. אני לא אתלה את מערכת היחסים שלי בכמות הכסף שהוא יבזבז עליי, ועל כמה שעות ביממה הוא נמצא איתי. זה נראה לי מוטרף כשאנשים כל כך מוטרדים מכך שלא יעשו את מה שנדרש מהם, כי הכל בסופו של דבר נתלה על אמון וכנות, ואם אלה לא יהיו- לא משנה לכמה ארוחות לקחת אותה או כמה פרחים היו בזר שקנית לה.