~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 4 תגיבו 3>

אני וארון שכבנו על מיטתי כשפננו כלפי מעלה. ראשנו שעון על ידינו כאילו אנו בחוף הים.
"אז את רוצה לספר לי מי זה הנער הזה שצעקת עליו הבוקר?"
"לא." עניתי. לא היה לי כוח לעקיצות/הערות/גיחוכים של ארון.
"אנא ממך אני מתחנן!" הוא אמר בצחוק, מתרומם לישיבה מצמיד את כפות ידיו אחת לשנייה כמתחננות,
"אני לא הולכת לספר לך, תשכח מזה.."
"אוקי, אז נראה לי שאני פשוט חייב להכריח אותך הלא כן?" הבטתי בו בזעם, ידעתי בדיוק מה הוא הולך לעשות, אך לפני שיכולתי לעצור בידו הוא שלח את ידיו אליי והחל מדגדג אותי,
"אווצ' חחחחח ארון תפסיק, תפסיק!" התחלתי לצחוק בקול כשדמעות יורדות על לחיי,
"מספיק!" ארון רק חייך את החיוך הצדדי שלו כאשר הוא עושה מעשה קונדס.
"ארון חחחח דיי!"
"משנה את דעתך?"
"ככ..כן כן!" צרחתי. הוא הפסיק והתחלתי להתנשף בכבדות, לאחר שהסדרתי את נשמתי נתתי בו מרפק צדדי וסיננתי מבין שיניי,
"אני שונאת אותך."
"הדדי. ואל תנסי להתחמק, יש לי עוד כמה דברים בשרוול שיגרמו לך לצרוח…" הוא חייך חיוך זחוח.
"אוקיי….טוב אז אממ…הוא דיי נתקל בי בסופר כשהייתי במצב מזופת, הוא קרא לי גמד מרושל, גמד מרושל היית מאמין?!" זעקתי, ארון הנהן ואני רק החזרתי לו פרצוף מעוצבן,
"טוב ואיכשהו גרמתי לכך שיפטרו אותו מהעבודה, ועכשיו הוא לומד איתנו והולך לאמלל את חיי!" קראתי בקול,
"ואוו." ארון נשף,
"טוב לפחות מישהו יוכל לעזור לי בכך…"אמר ארון בהתלוצצות,
"ארון זה לא מצחיק! אני ממש לא צריכה עכשיו עוד דבר לדאוג לגביו, במיוחד לא כשאני שבורת לב ושיש לי חבר שדוחק בי ללכת לבית הספר על אף שאני לא מצליחה להקשיב בשום שיעור!" אמרתי זאת במהירות, מבטו של ארון התרכך,
"תנשמי אם. רק צחקתי, אל תדאגי בשנייה הראשונה שהוא יעשה לך משהו מקסימום תבקשי מן המורה להעביר אותו מקום או שנחזיר לו באותו המטבע, ובינתיים את צריכה להתחיל לשכוח משון ולהתקדם הלאה, וזו לא איזו קלישאה, זה נכון, את חייבת להוציא אותו ממך כי הוא לא יחזור. מבינה אם?" הנהנתי בעצב,
ארון התבונן בשעונו,
"אני חייב לצאת…נראה אותך מחר, הא?!" התרוממתי ממיטתי ונתתי לו חיבוק דוב בזמן שהוא ניסה להוריד אותי ממנו בגועל,
"תודה ארון…" נופפתי לו לשלום כאשר הוא יצא.

נכנסתי לכיתה, מפלסת את דרכי אל מקומי, הבחנתי בחיוך הממזרי של סאם עוד מרחוק ונאנחתי לעצמי.
התיישבתי במקומי, לא מחליפה אתו מילה. ראיתי שיער בלונדיני מקפץ,
קלואי.
"היי אבמר!" היא חיבקה אותי, ופנתה אל עבר סאם בחיוך,
"היי…אמממ.." היא ניסתה להיזכר בשמו,
"סאם." הוא אמר וחייך. ניסיתי למשוך את תשומת הלב של קלואי מסאם, כי היא לא הפסיקה לבהות בו,
"אממ…קולאי איך היה אתמול עם בת דודה שלך?" היא החזירה לי את מבטה ואמרה בעצבנות,
"סיוט! פשוט סיוט! את יודעת איך היא- הנהנתי, גם אני, גם לייבל והכי מכולן -קלואי- לא סובלות את הבת דודה המפונקת של קלואי, קטי. שהייתה בלתי נסבלת והוריה של קלואי הכריחו אותה לבלות איתה כל פעם שהיא הייתה מגיעה מאל איי, קלואי טוענת שזה רק בגלל שהם לא יכלו להתמודד איתה בעצמן, קטי תמיד הייתה רעה ומתנשאת על קולאי טובת הלב ורק דמיינתי לעצמי עד כמה היה נורא אתמול.
"היא הכירה איזה מישהו חדש והיא לא הספיקה לשגע אותי בגללו!" אמרה, נרגנת,
"טוב אם היא יפה כמוך, כנראה יש לו מזל.." אמר סאם בחיוך פלרטטני, הבטתי בו בבוז,
זה כול מה שיש לו בשרוול?! כמה עלוב.
אך הוא קלע בול בנקודת התורפה של קולאי, קלואי הביטה בו, קורנת מאושר ומסמיקה קלות, כל הסיטואציה רק גרמה לי להקיא, מזל שהמורה נכנסה וקראה לכולן לשבת במקומות.
גיחכתי בבוז ולחשתי לו-
"זה הכי טוב שלך?!" אמרתי, הוא לא הביט בי רק התבונן ישירות במורה וחייך,
"אני לא צריך הרבה בשביל החברה הזאת שלך, היא נואשת למחמאות, אני יכול להחמיא לה על החולצה ובשנייה היא תיפול ברשתי." הוא אמר ביהירות, הבטתי בו בכעס,
איך הוא מעז?!
"קלואי כל כך הרבה מעל הרמה שלך. ולא חסר לה מחזרים.." עניתי ביובש,
"אוהו אז אוליי זאת בעצם את שזקוקה למחמאות?" הוא עקץ אותי, גייסתי לעצמי את הטון הכי יהיר שיש,
"אני לא צריכה אישור ממישהו כדי לדעת שאני טובה." הוא פלט נחירת צחוק,
"אוהו אז אני מניח שזאת הסיבה שאין לך חבר…את מאוהבת בעצמך כול כך עד שאת מנהלת עם עצמך מערכת יחסים-
"היה לי חבר…" מלמלתי,
"בכול אופן נפרדו, וזה לא משנה…ואם אתה לא יודע קוראים לזה מודעות עצמית….."
"אז כדאי שתהיי מודעת לעצמך, לא?" הרגשתי את הדם זורם בדמי כמו מטורף, קפצתי את אגרופיי,
"אחרת אוליי הוא לא היה נפרד ממך." הוא עקץ ללא רחמים, הרגשתי איך דמעות עולות בגרוני,
"אתה יודע- התחלתי לומר ביובש ובקרירות,
"חבל שהדבר היחיד שאתה טוב בו הוא איך להפיל מוצרים בסופר, אני מקווה שאתה לפחות מודע לזה…אני מקווה שתגיע עם זה לאיזה מקום- אה בעצם, פיטרו אותך, שכחתי." חייכתי.
"אמבר וסאם, אם השיחה הזאת חשובה שאתם נותנים לה להפריע לשיעור , שתפו אותה עמנו, הא אמבר?!" אמרה המורה בטון מעצבן,
"מצטערת המורה זה לא- התחלתי לומר אך סאם קטע אותי,
"הו המורה אין צורך…בסה"כ אמבר ציינה באוזניי על כמה שהיא בטוחה שהשמש זורחת לה מהתחת." הוא אמר בפשטות, לסתי נשמטה. כמה תלמידים גיחכו,
אוי אלוה-ים.
המורה לא ידעה איך לאכול את זה , היא פשוט בלעה את רוקה ושבה להביט בי,
"ובכן אמבר…יהיה לך מספיק זמן לציין עובדות מצערות שכאלו אחרי השיעור!" לא החזרתי דבר רק הבטתי בסאם במבט מאיים, והוא רק השיב לי חיוך נינוח.
הצלצול נשמע, חיכיתי שהמורה תצא,
"מה לעזאזל אתה חושב אתה עושה!" קמתי מהכיסא, והכיתי את סאם, סאם החזיק בידי באגרסיביות, מונע ממני לגעת בו.
"אמרתי לך כבר, כול עוד אני נושם איתך את אותו אוויר, אני הולך להפוך לסיוט המציאותי שלך." הבטתי בו בתיעוב,
"אוקי." גלגלתי את לשוני בפי, ושילבתי את ידיי מתחת חזי,
"במשחק הזה אתה לא תשחק לבד. גם לי יש כמה קלפים בשרוול, אה ו…תהיה בטוח שהם הרבה יותר טובים מהפלרטוטים שלך." אמרתי בטון מתגרה ויצאתי מהכיתה.