~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 33!!! תגיבו ♥
אני וארון נכנסנו לכיתה, או יותר נכון ארון התפרץ ואני הסתרחתי אחריו, מקווה שהמורה לא תבחין בי, כבר עמדתי ליד השולחן שלי ואז המורה פנתה אלינו בכעס,
"אפשר לדעת למה אתם מאחרים ב10 דקות ומתפרצים כך לשיעור בלי רשות?" כבר התכוונתי להתנצל, או יותר נכון להאשים את ארון ובכך להרגיע את כעסה, אך ארון ענה לפניי בפרצוף שובב,
"רק רגע המורה, יש לי משהו חשוב יותר לעשות…" הוא ענה בחוצפה, הזעפתי פנים לעברו, הוא בתגובה הבזיק לעברי קריצה.
בעוד המורה עמדה בפה פתוח ושאר התלמידים גיחכו, ארון שעט אל עבר לייבל ולפני שמישהו מאתנו ניחש מה עומד לקרות ארון עשה את הבלתי צפוי מכל-
הוא חפן את פניה של לייבל והדביק את שפתיו לשלה.
עמדתי בעיניים קרועות, וכך גם כל התלמידים מחכים לאיזו סטירה או בעיטה בביצים שתגיע מצד לייבל.
מה הוא עושה לעזאזל?
להגיד ללייבל את אשר הוא מרגיש זה דבר אחד, אבל לנשק אותה בהפתעה לעיניי כל הכיתה והמורה זה דבר אחר לגמרי!!!
איך הוא הבין אותי כל כך לא נכון?!?! זאת לייבל למען השם! מה לעזאזל הוא חשב?!
טוב…זה ארון…הייתי צריכה לפחות לחשוש שהוא יעשה משהו פזיז שכזה.
ארון התנתק מלייבל, כיווצתי את פרצופי מחכה למשמע החבטה שתגיע אך להפתעת כולנו לייבל חייכה חיוך צדדי ומשכה את ארון לנשיקה נוספת!
אלוה-ים!!!! העולם השתגע!
מכל צד עלו קריאות ושריקות *וקפיצות נרגשות מצד קלואי*.
לסתי עדין הייתה שמוטה בעוד שהמורה הצליחה להתאושש מן ההלם שאחז בה,
"לייבל וארון החוצההההההה מייד!!!" היא צרחה, ארון ולייבל צחקקו ופנו לפני היציאה לא לפני שלייבל אמרה לה,
"תשתדלי לא ללמד יותר מידי בזמן שאנחנו בחוץ…" היא חייכה ושניהם יצאו.
"מה לעזאזל הוא חושב לעצמו?!?!" קריאה רמה נשמעה מהצד השני של החדר, לא הייתי צריכה להפנות את ראשי כדי להבין שזו גלוריה, אבל בהחלט הייתי צריכה לוודא שהתגובה הבאה אכן הייתה מקלואי!
"אוחח תעשי לנו טובה גלוריה כולם יודעים מה בדיוק את עושה עם ג'ואי בחדר של השרת." קלואי עקצה וכלום צחקו.
בזמן שהמורה ניסתה להרגיע את כולם, התיישבתי לאיטה על הכיסא עדיין עם עיניים פעורות,
"אני לא מאמינה שזה קרה עכשיו. פאק." פלטתי בשקט, אך כנראה מספיק חזק בשביל שמישהו יחזיר לי בתגובה,
"את יודעת מה אומרים…הפכים נמשכים…"הסטתי את ראשי לאחור, אורות הפלורסנט ריצדו בעיניו של סאם, הוא היה שעון בנינוחות על הכיסא, והוא לא הפסיק לשחק עם העט שביד, מכה לא מכה אותו בשולחן.
משכתי בכתפיי,
"טוב לא כל ההפכים." השבתי מעבירה את עיניי עליו, הוא התיישר ונשען על השולחן, מטה את ראשו מעט אליי,
"לא…אני דיי בטוח שכולם…" חיוך הבזיק לשנייה בזווית פיו ואני ניסיתי להתעלם מן הצמרמורת שעברה בי כשאמר זאת.
טוב אלו סתם מילים אמבר…הוא לא מתכוון לשום דבר.
"איפה הם? אפה הם???" קלואי קיפצה בחוסר שקט על ידי במסדרון ואני גלגלתי את עיניי,
"לכל הרוחות קלואי, תני להם קצת פרטיות!" ניסיתי להרגיע אותה בפעם המאה כאשר היא לא ממש שאלה אותי וגררה אותי איתה לחפש את זוג הנאהבים החדשים.
יאק. אני לא מאמינה שאמרתי את זה.
היא לא ממש הקשיבה לי והתקדמה במהירות,
"איפה לעזאזל הם יכולים להיות???" היא הרימה את ידיה לשמיים בשאלה, נאנחתי, מכה את מצחי בידי.
נתקלתי בכפתי עם מישהי בעלת שיער שחור,
"אויש סליחה…" היא מלמלה בסלחנות,
"הווו היי סאמר!" היא הוסיפה לאחר שזיהתה אותי.
"זה אמבר." תיקנתי את אלישיה בטון לא לבבי במיוחד. לא היה לי ממש מצב רוח לעוד אנשים רועשים, ובכלל מה היא עושה פה?!
"אמבר! תוכלי לעזור ולהגיד לי איפה הקפיטריה, אני פשוט מחפשת אותה שעות ואני לא מוצאת, כאילו זה לא אמור להיות מקום גדול כזה?! אז למה לעזאזל אני לא מוצאת אותו? כאילו…- היא המשיכה לדבר, ואני המרתי את ידי והצבעתי בתנועות אוטומטיות כשל רובוט על שלט גדול משניצב בדיוק לידינו עליו רשום 'קפיטריה' וחץ בכיוון הנכון.
עיניה נצצו כאשר הבחינה בשלט,
"הווו יופי! איך לא שמתי לב? תודה!" היא צחקקה, חייכתי חיוך חמוץ,
"בשמחה." אמרתי בטון שהיה רובוטי לא פחות מתנועותיי. היא שעתה אל עבר הכניסה ואני המשכתי בדרכי, יצאתי אל עבר המדשאות בחוץ כדי לנשום קצת אוויר.
לקחתי נשימה אך היא נקטעה כאשר שמעתי קול קורא לי,
"היי סאמר!"
"זה אמבר!!!" צעקתי חסרת סבלנות, מסתובבת אל כיוון השער. פרצופי הזועף התחלף באחד לחוץ במקצת כאשר הבחנתי בריי. למרות שאני יודעת שאין לי מה לפחוד ממנו ושהוא אדם טוב כפי שדרו וסאם דיברו עליו, עדיין ליבי התמלא בפחד מאז אותו הלילה ההוא שפגשתי בו לראשונה.
"ווהוו תנשמי מותק, עכשיו אני מבין למה סאם קורא לך סיר לחץ…" הוא גלגל את עיניו, התקדמתי אליו באגרופים קפוצים, רק הסורגים עמדו בינינו,
"איך הוא קרא לי???" הרמתי את קולי בכעס, הוא גלגל את עיניו בשנית,
"טוב זה לא משנה עכשיו, את יכולה לקרוא לסאם?" הוא יותר דרש מאשר ביקש,
"מה אני? יונת דואר?!" שאלתי בציניות משלבת את ידיי מתחת לחזי, עדיין כעוסה ממקודם, הוא העביר את שיערותיו בראשו,
"נו אל תיהיי מעצבנת, זה דחוף!" שפשפתי את ידי,
"טוב בסדר! אבל אני לא יודעת איפה הוא…" יצאתי להגנתי,
"לא שמעת על דבר כזה שנקרא פלאפון?" הוא שאל בסרקזם, חייכת לעברו חיוך חמוץ,
"כן, ואתה? שמעת?" החזרתי לו באותו טון, הוא גלגל את עיניו בפעם המאה,
"נראה לך שאם הוא היה עליי הייתי בכלל קורא לך מלכתחילה?!" הוא שאל בעצבים,
"טוב בסדר, בסדר!" חייגתי בחוסר חשק אל סאם, מצמידה את הנייד אל אוזני,
"הלו…?" קולו המופתע במקצת של סאם נשמע מעבר לקו,
"היי סאם, תקשיב אנ-
קולי נקטע כאשר ריי חסר הסבלנות חטף את הפלאפון מידי,
"היי!" מחיתי בכעס אך הוא התעלם.
"סאם תקשיב, כן זה ריי, מה זאת אומרת איפה אני??? בבצפר שלך שכל! תבוא לשער יש עניין חשוב שצריך לטפל בו! לא, אני לא יכול להסביר לך!…ממתי הפכת לנקבה?! תקפוץ מעל השער! ממתי אכפת לך מלקבל ריתוק???-
לא הבנתי בכלל מה מתרחש ורק חיכיתי השיחה תסתיים ואוכל להחזיר את ששייך לי ולהתחפף מפה.
"טוב הגעתי קרציה!" שמעתי את קולו של סאם מאחוריי.
יופי.
ריי ניתק את השיחה ואני מסרתי את ידי כדי לקבל את הנייד אבל נאדה, הוא המשיך להתעלם ממני.
"קדימה תטפס, השומר לא פה, אבל ברגע שהוא יבין שלא באמת מחלקים נקניקיות בחינם הוא יחזור תוך רגע!"
"היי! מה אתם עושים???"
מאוחר מידי.
השומר פתח בריצה כאשר סאם התחיל לטפס על השער, סאם נחת על הקרקע מגרד בראשו מחפש תירוץ טוב, לקחתי את הענייניים לידיים,
"הו היי פטריק!" נופפתי אל השומר ממצמצת בנשיות, סוף סוף המראה של גלוריה כל בוקר נמצא כיעיל.
"מה את עושה?! תסתמי. את תהפכי את המצב לגרוע יותר." סאם סינן אל תוך אוזני, לא הנחתי לעלבונו לעצור אותי, חייכתי חיוך חמוץ לעברו והתקדמתי צעד אחד קדימה,
"הוו היי גברת גלר, מה שלומך?" השומר פטריק שכח לשנייה מסאם והעיף לעברי מבט נחמד דרך עיניו שהיו נראות כשתי כפתורים קטנים שנעלמו כמעט בין לחייו השמנמנות. התחלתי לשחק בשערי והטיתי את ראשי לצד,
"אתה יודע, הכל טוב! יום יפה היום בחוץ…דרך אגב כבר סיפרתי לך איך אימי גמרה עליך את ההלל בפניי המנהלת? סוף סוף מביאים אחד שיעשה את עבודתו כמו שצריך." שיקרתי לו בחנופה, חיוכו התרחב אף יותר והוא ניפח את חזהו, מזווית עיניי ראיתי את מבטיהם המשתאים של ריי וסאם.
"טוב את יודעת…אם אני לא אעשה את העבודה, מי יעשה?" הוא התחיל לצחוק ואני השתתפתי בצחקוקים קלים,
"תסלחי לי גברת גלר לשנייה, יש פרחח שאני צריך לטפל בו!" מבטו המופתע של סאם התחלף באחד לחוץ חייכתי לעצמי, פטריק תפס את סאם בחולצתו,
והתחיל להזרים עליו גל שלצעקות על כך שהוא הולך לקבל ים של ריתוקים תוך כדי שהוא מביט בי בחטף, מוודא שאני רואה כיצד הוא עושה את עבודתו נאמנה,
"נקניקיות בחינם הא?!?!" הוא גער בריי שלמרבה מזלו נחת זרועו של פטריק לא נחתה עליו בגלל הסורגים.
סאם החטיף לעברי מבט מתחנן שאציל אותו מציפורניו של פטריק, או לפחות מכמויות הרוק שנחתו עליו בזמן שפטריק פתח את פיו, התאמצתי לא לחייך יותר מידי,
אחחח אני אוהבת שידי על העליונה.
"הוו פטריק תסלח לי! אני ביקשתי ממנו שיטפס מעל השער!" קראתי, פטריק הספיק לצעוק והביט בי אך לא עזב את חולצתו של סאם שאיימה להיפרם,
"גברת גלר, את לא צריכה לקחת את האחריות על עצמך, הוא פרחח חסר אחריות והוא צריך לקבל את עו-
"פטריק, אמא שלי צריכה את העזרה שלנו במסיבה שהיא הולכת לערוך השבוע ולא ידעתי איך לצאת משום שלא היית בתא, תסלח לי!" העלתי את התירוץ הראשון שעלה לי לראש, לא ידעתי אם התחלתי להיות שקרנית טובה או שזה בגלל הנשיות שלי.
טוב אני מודה. פטריק מאז ומתמיד היה מאוהב באמא שלי, דרכנו נפגשו עוד לפניכן, לכן גם אף פעם לא הייתה לי בעיה להשתחרר מתי שאני רוצה…טוב למען האמת אני לא השתמשתי בזה הרבה כי אני דיי חרשנית.
"הווו אל תתנצלי יקירתי, חבל שלא אמרת לי שזה בשביל אמך קודם, הייתי פותח לך את השער בלי בעיות, אחח בחיי בעולם שלנו צריך עוד אנשים כמו בני גלר." הוא השתפך במתיקות, הוא פנה אל עבר השער לא לפניי ששלח מבט מאיים בריי, התאפקתי לא לצחוק.
פטריק נופף לי לשלום והחזרתי לו בהתחנחנות, פנינו ימינה עד שלא היה ניתן לראות את השער וגל של צחוק בליווי של נחירות קלות יצא מפי,
סאם סידר את חולצתו בזעף,
"חבל שאת לא יכולה לצחוק באותה חינניות כמו קודם…" הוא עקץ מעיף לעברי מבט של רתיעה כאשר החזקתי את בטני בכאב,
"אוחח פשוט תודה ששיחקתי אותה שם ותאכל את הכובע!" שרבבתי את שפתיי, סאם העביר את ידו בשערותיו וחיוך קטן של תבוסה הופיע על פניו,
"טוב מודה…" חייכתי חיוך ניצחון, ריי עבר בין המרווח הקטן ביני לבין סאם באגרסיביות,
"טוב אני מצטער להפריע לכם, אבל סאם אנחנו חייבים לעוף!" הוא עצר ליד רכב ישן שחנה בצד המדרכה, הוא נכנס לתא הנהג וסאם התיישב בתא מצידו, פתחתי את דלת המושב ולפניי שהספקתי להחליק פנימה ריי הביט בי בבלבול,
"מה את עושה?" הוא שאל ברמת גבה, הרמתי גם אני את גבתי שלי,
"מה את חושב שאני עושה?!" שאלתי בבלבול, ריי התחיל לנענע את ראשו מצד לצד,
"אה.אה. אין מצב שהיא עולה." הוא סימן לסאם, פניי החלו להאדים מרוב כעס,
"מה אתה אומר?!" גיחכתי בלעג,
"סאם, יש לנו משהו רציני לעשות ואין לי כוח או זמן לעשות בייביסיטר, מספיק אני עושה על אח שלך, עכשיו אתה מביא לי גם את החברות הלא סימפטיות שלך?!" הוא מלמל לסאם בעצבנות, נחרתי בזעף,
"רק בגלל שהצלתי את התחת שלכם אני תקועה עכשיו פה! אז לא ממש מעניין אותי מהארגונים שלכם, אני עולה!" הצרתי בהפגנתיות, ריי העיף מבט אחרון אל סאם, סאם משך בכתפיו,
"אל תסתכל עליי, לא משנה מה תגיד היא תעלה בכל מקרה, מניסיון." חייכתי חיוך קטן למשמע אמירתו של סאם,
כן, כן! שידעו עם מי יש להם עסק.
השחלתי את גופי אל הרכב הקטן וסגרתי אחרי את הדלת, התיישבתי במושב האמצעי.
עיקמתי את אפי כשגל של ריח אפף את נחיריי,
"אתה רק מעשן?! או שאתה מייצר פה את הסיגריות?!" מלמלתי לעצמי תוך כדי שחגרתי את החגורה. ריי גלגל את עיניו, הוא התניע את האוטו,
"לכל הרוחות, תאט!!!" צרחתי כאשר ריי נהג במהירות מופרזת אף על פי שנסענו בדרך עירונית,
"אני לא רוצה למות היום, תאט! אוחח לעזאזל!" לא הפסקתי להתבכיין בקול,
"הוא האט לאחר שכמעט החרשתי אותו עם צעקותיי,
"לעזאזל סאם…סיר לחץ קטן עליה…" הוא מלמל בציניות,
אוחחחחחח אני שונאת אותם!
החזקתי את שתי המושבים מלפניי ורכנתי קדימה ביניהם,
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי, שמתי לב שריי גלגל את עיניו דרך המראה,
"יש לך נמשים…" סאם אמר בתהייה מסוימת הבל פיו של אפף את אוזני, מזווית עיניי ראיתי שהוא מביט בפניי ברוך מסויים, הפנתי את מבטי אליו מעט ולא יותר כי אחרת אפיו היה מתנגש בשלי…וטוב…ואני לא רוצה לתהות מה היה קורא אז…
"כן…" אמרתי קלושות,
"אני לא ממש שמתי לב לכך מקודם…" הוא שוב אמר במבט מעט חולמני, כחכחתי בגרוני באי נוחות. שנאתי שסאם הניח את עיניו עליי זה הקשה עליי לנשום, ואני יודעת שתכנית זה לא יכול להיות אבל ככה זה הרגיש, חזרתי את מקומי ומוללתי את שוליי חצאית הבד הפרחונית בידי.
לבסוף ריי עצר ויצאנו כולנו מן הרכב, זיהיתי את מגרש הסקטבורד שאז היה מוקף במן גדרות וסרטים צהובים. בסמוך דיברו אנשים בחליפות ביניהם, לא הבחנתי בסאם ובריי ששעטו אל עבר המגרש,
"היי חכו!" קראתי, אך הם התעלמו אני מיהרתי לעמוד בקצב. הם נעמדו ליד האנשים בחליפות, האנשים הפנו את מבטם לעברנו בבוז, סאם נעמד לפניי ולפני ריי בכמה סנטימטרים, גופו זקוף וידיו בכיסיי מכנסיו.
"תסלחו לי, אבל מה עושים פה בדיוק?" סאם שאל בטון רציני וענייני,
אחד מהם גיחך וענה,
"תתעסק בעיניים שלך ילד…" הוא אמר בביטול, עמידתו של סאם התקשה,
"אלו הם ענייניי." הוא העביר את ידיו בזיפיו, האדון בחליפה הכחולה כנראה הבין שסאם לא הולך להתחפף בלי תשובות והשיב,
"מתכננים לבנות פה בית חרושת על שם פ.א." אצבעותיו של ריי התכווצו לאגרופים,
"מי זה מתכננים?" סאם דרש לדעת, האדון גירד במצחו,
"לעזאזל ילד יש לנו הרבה עבודה. אז למה שאתה והחברים שלך לא תחזרו הביתה ותנו לנו לעשות אותה?" הוא זעף, סאם לא נכנע.
"אני לא הולך להתחפף מפה לפניי שאני מדבר עם האחראי, יש כאן מגרש סקטבורד אתם לא יכולים לבנות כאן את המפעל שלכם, מצטער. תאלצו למצוא שטח אחר." הוא ענה ברצינות, ארבעת האנשים הביטו בו והחלו לצחוק בבוז, אדם מזוקן בעל שיער שיבה סידר את חליפתו האפורה,
"לא יכולים?! כבר דיברנו כבר עם ראש העיר, אין כל שימוש במקום המוזנח הזה, לא מעט אנשים טוענים שהוא מכער את הסביבה, הגיע הזמן שיהיה בו תועלת." הוא אמר בלעג, הבחנתי בבליטות של אגרופיו של סאם מבעד לכיסים במכנסיו.
"בשביל הרבה אנשים באזור כאן המקום המוזנח הזה נקרא בית." האדם גלגל את עיניו,
"בית שמבית, המקום לא מועיל להכנסות של ניו יורק…ובכלל הבט בו- הוא הפנה את ידו את עבר המתקנים האפורים שחלק מהם כבר החלו לקבל חלודה-
"למה באמת שראש העיר יסרב, זו עסקה משתלמת, אתם תצטרכו למצוא מגרש משחקים אחר ילד…" הוא נופף בידו, סאם הוציא את ידיו מתוך כיסיו והתקדם צעד אחד מאיים קדימה, תפסתי את בד החצאית שלי בלחץ מסוים,
"המקום הזה הוא לא סתם עוד מגרש ילדים! הוא מפלט, הוא חופש, לא אכפת לי משום ראש עיר מזויין! גם ככה הממשלה המזורגגת מעלימה עין מאזרחיה שזקוקים נואשות לעזרה ומסרבת להפחית במיסים מאלו שאין להם! היא לא תיקח מהם גם את זה!" הבטתי בדאגה בסאם וללא ספק כאב לי והיה אכפת לי מאותו מגרש למרות שהוא לא ממש נגע לי…אני יודעת עד כמה הוא חשוב לסאם, עד כמה הוא חשוב לכל הנערים כאן שנאבקים שלא לקחת סמים כדי לברוח מהמציאות ובמקום זאת באים לכאן, חיכיתי לתשובתו של האדון אך האדון עם החליפה הכחולה הוא שדיבר-
"קריאות המחאה שלך ממש נוגעות ללב ,אבל הם לא ממש יעזרו לך ילד…אז מה דעתך? תחזור הביתה תשתה איזו בירה או משהו? הועדה הולכת להחליט בעוד פחות מחודש. אם היא מסכימה ולא נענית לשום טענת נגד שתוצא עד אז, יוקם כאן המפעל, והסיכויים הם דיי לטובותינו אז חבל שתוציא אנרגיות." הוא ניסה לומר בהיגיון, וריד בלט במצחו של סאם ומבט מתוסכל על פניו.
"בן זונה!" ריי סינן והתכוון להתקדם אל עבר הגברים אך אני עצרתי אותו במבט במתחנן, להפתעתי הוא נשאר במקומו.
הגברים הלכו מן מקום בהדרת כבוד ונכנסו לשתי מכוניות ונסעו משם.
סאם חפן את פניו בידיו ונשען על הגדר בעוד ריי מלמל רצף של קללות ובועט בפח הציבורי שהיה נדמה שזה לא הפעם הראשונה הוא קיבל מכות.
"תפסיק להתנהג בטיפשות ריי." סאם זרק ביובש אל ריי אך ריי לא הפסיק, סאם פנה אל כיוון הרכב,
"יאלה בואו נזוז." הוא אמר חסר רגש, עמדתי במקומי,
"אתה לא מתכוון לעשות כלום?" הבטתי בו בשאלה, סאם הניח את ידו על גג הרכב,
"שמעת מה הוא אמר, אין מה לעשות…" הוא אמר, הרמתי את גבותיי,
"אז אתה פשוט מתכוון להרים ידיים?" הרמתי את ידיי לצדדים, הוא עקב אחרי תנועותיי בחוסר עניין,
"בבקשה אל תאלצי אותי לחזור על מה שמר עניבה אמר, זה כואב גם ככה.." הוא אמר מעט בציניות, גלגלתי את עיניי והפנתי את טענתי אל ריי שהפסיק מלבעוט בפח,
"מה אתה חושב ריי?" אמרתי בטון של 'תאשר את מה שאני אומרת' אך ריי משך את כתפיו,
"הוא צודק גלר…שמעת את הבני זונות, אין מה לעשות…" הוא אמר חסר מצב רוח והתחיל להתקדם אל הרכב גם הוא,
"ריי! הוא לא צודק! תקשיב למה שאתה מרגיש!" ניסתי להחזיר אותו אל הצד שלי,
"את יודעת מה אני מרגיש? חרא. אז כל מה שבא לי לעשות זה לחזור הביתה לגמור את הבירה שפתחתי הבוקר או לדפוק איזו בחורה, אוקיי?!" כיווצתי את פרצופי בגועל למשמע המשפט האחרון אך התעטשתי,
"אז זהו זה?!?! אתם פשוט חבורה של ותרנים???" הרמתי את קולי כלא מאמינה, סאם גלגל את עיניו בתסכול,
"אל תתחילי עם הנאום הזה שלך אמבר, עזבי את זה ובואי…" הוא ביקש,
"הנאום שלי?! ומה לגבי הנאום שאתה עשית לפניי מספר דקות? לאן כל האכפתיות שלך נעלמה?!" החזרתי לו,
"היא נכבתה ברגע שכיבו אותה!" סאם החל גם הוא להרים את קולו לאחר שלא הפסקתי,
"לא, אתה כיבית! אתם, שניכם! אפילו לא חשבתם לנסות על דרך! על פתח, אז אתם יודעים מה? כן, את חבורה של ותרנים!" סאם נטש את האוטו והלך בצעדים כבדים לעברי הוא הניף את ידיו בעצבנות,
"מה את רוצה שנעשה, הא?! מה?! שנקרע את השלטים? נפיל את הגדרות?! ואז מה? מה את חושבת שיקרה?! המניאקים האלו יגיעו בסופו של דבר ויהרסו כאן הכל!" לא היה אכפת לי שהוא הרים עליי את הקול, גם לא נרתעתי כאשר הרים את ידיו בלהט, היא אכפת לי ממנו. ולעזאזל עם כל האדישות הזאת, אני לא הולכת לתת לאנשים הללו להרוס מקום שחשוב כל כך לאנשים,
שחשוב לסאם.
סובבתי את גבי אליו .
הבטתי במקנים.
'כבר דיברנו כבר עם ראש העיר, אין כל שימוש במקום המוזנח הזה, לא מעט אנשים טוענים שהוא מכער את הסביבה…' קולו של האדון בעל החליפה האפורה הדהד במוחי ולפתע עלה במוחי רעיון.
"יש לנו בערך חודש…" מלמלתי בהכרה,
"יש לנו חודש!" המשכתי למלמל בהתלהבות,
"אע?" סאם שאל מאחורי אך התעלמתי,
"יש לנו חודש!" הסתובבתי בהתרגשות אל עבר סאם, והוא לעומתי הביט בי כאילו נפלתי מהירח,
"כל מה שאנחנו צריכים זה שהטענת נגד שלנו תתקבל, ואז לא יוקם המפעל!" קראתי בהתרגשות, סאם הרים גבה,
"כן והסיכויים שהיא תתקבל שואפים לאפס. אולי הם ישאפו לאחד אם נקום מחר על הבוקר ונגיד לראש העיר 'היי, אל תהרוס את מגרש הסקטבורד שנורא חשוב לליבנו!'" סאם אמר בציניות. גלגלתי את עיניי,
"לא, טיפש! תסתכל על המקום הזה, הוא מכוער, הוא מוזנח, אבל אם נשקיע בו מאמץ אנחנו יכולים להפוך אותו לאחד יפה, יש לנו חודש לגייס אנשים שיתמכו בנו, ואז לראש העיר לא יהיה כל כך מה להגיד!" אמרתי את התוכנית שלי, סאם כיווץ את פרצופו וריי חשב, שוקל את הצעתי,
"ומאיפה נביא את הכסף? מהיכן נגייס אנשים?" סאם אמר בספק, נאנחתי,
"זה עליי! אני אחשוב על זה. אל תדאג!" אמרתי ברוך אך המבט הספקני עדיין לא מש מפניו,
התקרבתי אליו והבטתי בביטחון בעיניו המהססות,
"אני לא יודע אמבר…" הוא משך בעורפו,
שלחתי את ידי ושפשפתי את זרועו,
"נו אל תדאג! תשאיר את זה לי, סמוך עליי!…תחזור הביתה… תשתה איזו בירה שפתחת בבוקר או שתדפוק איזו בחורה…" אמרתי בצחוק, הוא גיחך והרים את עיניו,
"כע…אני חושב שאני אסתפק בלקחת את דרו מבית הספר…" הוא השיב בחיוך מעודד מעט,
"טוב אתם מתכוונים לבוא?" שמענו את ריי קורא לנו מרחוק, העברנו מבט קצר בינינו והתקדמנו למכונית.
"ריי תביא את המפתחות, אני אוריד את שניכם ואעבור לקחת את דרו…" הוא אמר, ריי זרק לו את המפתחות.
לאחר שסאם הוריד את ריי בביתו, סאם ואני ישבנו זה לצד זה בשתיקה, שילבתי את ידיי בין השקע שנוצר בין שתי רגליי, משפילה את מבטי כלפי מטה.
הוא עצר ליד בית הספר ואני שחררתי באיטיות את החגורה, הוא הביט בי.
"עוד לא הודיתי לך." הוא אמר בכנות,
מבטי עדיין היה מושפל, משכתי בכתפיי,
"שטויות…" אמרתי בביטול,
"לא אלו לא שטויות…אני לא יודע מה קרה לי היום…אני פשוט…התנהגתי כמו מטומטם, פחדן להפליא…" הרמתי את מבטי אל סאם שהתבונן בכביש ממול,
"זה בסדר…כולם מוותרים לפעמים, החוכמה היא לקום לאחר מכן ולתקן את הטעות…" הוא חייך מעט,
"שוב תודה." הוא אמר, חייכתי בחזרה,
"זה בסדר, גם ככה הייתי חייבת לך אחרי שחירפת את נפשך למען המסיבה של אמא שלי!" התלוצצתי, הוא צחק. פתחתי את הדלת, וחצי מגופי היה בחוץ,
"כן, תמסרי לפטריק רוב תודות על כך!" הוא צחק, צחקתי ואז אמרתי ברצינות,
"דרך אגב לא שיקרתי…באמת אמא שלי מכינה את המסיבה המפורסמת שלה השבוע…" אמרתי, ואז לאחר מחשבה קלה,
" אתה יכול לבוא עם דרו אם אתה רוצה…יהיה לכם יום כייף ביחד…" הצעתי בחביבות.
בלי ששמתי לב חיכיתי בצפייה שלתשובתו.
"תודה…אבל אני לא ממש חושב שדרו מחשיב דיבורים עם אנשי עסקים עשירים כ'יום כייף'…" הוא אמר בחיוך.
"אוקיי…" מלמלתי טיפה באכזבה.
"להתראות אם." הוא זרק לי כאשר יצאתי כולי מן המכונית,
"להתראות."
תגובות (9)
אנייי מכוורה לסייפוור הזה
תמשיכייייי
פרק יפה אהבתי את זה שאמבר וסאם מתחילים להתקרב :)))))))))))))))))))))))))))))
את לא מבינה כמה שמחתי שהעילת פרקק!!
צעקתי מרוב שמחה ואחותי קראה לי משוגעת(מה אכפת לי) אבל סוף סוף המשכתת!!
זה באסה שעכשיו יעלה כל שבועיים פרק אבל מה לעשות נסתדר עם מה שיש (את בצבא נכון?בגלל זה את לא תהיה שבועיים בבית?)
טוב תקשיבי פרק מושלםםםם הכי יפה שהיה עד עכשיו!!
את יודעת אני מציעה לך להתחיל לגמור את הסיפור בגלל שכל פעם שאת חוזרת הביתה את מצפה לנוח לא לכתוב סיפור אז ככה אבל למרות שאני מעדיפה שזה לעולם לא יגמר ויהיה פרקים אבל אני חושבת לטובתך!.
קיצר פרק מושלםםם מצפה לפרק הבאא!!
מדהים מדהים מדהיםםם
מאוהבת בסיפור
נחכה כמה שצריך
❤️
תמשיכייייייי
איזה נושים!!!!!!!!!!! תמשיכי!!!!!!!!
דיייייייי הם התנשקוווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין, גו ליירון (שם לשניהם. נשמע דווקא טוב, לא?)! אבל מתי סאם ואמבר היו זוג????? אני לא יכולה לחכות הרבה זמן! למרות שפתאום היציאה של סאם שיש לאמבר נמשים… אה, זה לא היה בדיוק במקום, אבל למי אכפת.
אני מקווה שתרגישי יותר טוב, אגב :) ואם אין לך השראה או משהו לכתוב, פשוט תראי או תקראי דברים שמזכירים לך את הסיפור, לי זה תמיד עובד. מקווה שהיו לך עוד רעיונות, שתרגישי טוב, ושתפרסמי פרק במהרה! :)
איזה כיף שהעלת! תרגישי טוב.. פרק הבא, אני דורשת סאמבר! תמשיכי מתי שאת יכולה! אוהבת :)
מ ו ש ל ם !!!!